התקפי זעם

ביתי בת 6 וחצי. תלמידת כיתה א'. ילדת סנדוויץ בין שני בנים.
לפני כשנתיים בערך (אחיה הקטן בן 3) אימצה לעצמה דרך להתמודד עם תיסכולים, דהיינו צרחות וצעקות.
זה מתחיל מזה שהיא לדוגמה רוצה להישאר אצל סבא וסבתא ואי אפשר, חייבים לחזור הביתה. כאן מתחיל בכי שהולך ומתגבר עד רמה שבלתי ניתן לעצור אותה. ההתקף כל-כך חזק שזה פשוט מפחיד...
ניסינו תכנית חיזוקים והיו מקרים שהצליחה לעצור את עצמה. ניסינו שיטה של תגובה כלשהי אחרי כל מקרה כזה והיא אפילו מקבלת זאת בהבנה, כאילו מבינה את חומרת המעשה.
תמיד לאחר יום של התקף כותבת מכתב התנצלות ובקשות שנסלח לה וכו'.
יש לומר כי אין לה התקפות מעין אלו בביה"ס. תלמידה טובה, חברותית.
מה עושים? התקף כזה יכול להוציאת את כל השכנים מהבית... עד הרמה הזו...
האם צריך איזשהו איבחון פסיכולוגי?איך עוצרים אותה לפני שמתחיל ההתקף כי כשהוא מגיע זה כבר די מאוחר מדי. לא בכל מקום ניתן להתפשר איתה. בדברים קטנים כמו מקלחת, צחצוח שיניים ואפילו שיעורי בית אנחנו מבליגים ולא מתעקשים איתה אבל יש מצבים בהם היא חייבת לקבל את החלטותינו ושם התסכול מוציא אותה מהכלים...
אנא עזרתכם! תודה