בני מרביץ לילדים

בני בן ה-3 דוחף ומרביץ לילדים בהזדמניות שונות. כמו כן הוא מציק ומכנה בכינויים שונים ("לירן השולחן..."). בעוד ילדים בגילו משחקים ביחד או זה לצד זה יפה, אנחנו חייבים להיות כל הזמן על המשמר ולעצור את המריבה לפני המכות (או להפריד אחרי הדחיפות).

אחותו בת השנה - מגלה רכושנות על אמא ועל צעעועים (זה הדדי)
בני דודיו - דוחף תוך כדי משחק. מציק במיוחד לילד חלש אופי שבוכה הרבה.
בגן - מרביץ תוך כדי משחק, וכן מסוגל לדחוף ילד שעבר בסביבתו ללא סיבה.
ילדים שהוא פוגש בגן שעשועים, על המתקנים למעלה - דוחף ומציק ("אתה ילד קטן").

היינו בייעוץ ועשו תצפית על הילד. אמרו לנו שהילדבסדר גמור אבל הוא מאוד אנרגתי ותת-חושי. המליצו לנו להתיש אותו בפעיליות ספורט וכן המליצו לנו לחזק את עניין הגבולות. מאז אנחנו מאוד עקביים בעניין. במקרים חמורים שולחים לחדר. במקרים אחרים מסתפקים ב- אני מאוד כועסת עליך ולא אשחק אתך עכשיו. בנוסף מסביברים כל דבר (בקצרה כמובן) אחרי ולפני (כהכנה).
קראנו ספרי פסיכגולוגיה. אנחנו מכירים את כל התאוריות, אבל זה לא מפסיק. זה קורה בכל מפגש.
הילד נבון מאוד, שמח, מסוגל להתרכז ביצירה או משחק. ברגע שמצטרף ילד לתמונה הוא מתלהב יתר על המידה, שוכח את כל ההסברים ושולח ידיים.
עכשיו אנחנו מנסים את השיטה של ללכת מהמקום כשזה קורה. הוא עצוב וכועס מכך, אך מתגבר מהר מאוד ולא נראה שמסוגל לעשות את הקישור של לא להרביץ בפעם הבאה.

מה עושים?