ערב טוב, מבקשת יעוץ

שלום, שמי מירב ואני בת 24. ברצוני לקבל חוות דעת לפני שאני פונה לגורם מקצועי.
יש לי אח תאום עם בעיית תקשורת מסויימת שמגיל קטן ועד היום הוא מתנהג שונה לחלוטין מבני גילו, דבר שמתבטא במס' מישורים: אין לו גינוני נימוס בסיסיים, דבר שבא לידי ביטוי בהתפרצות לדבריהם של אחרים, קפיצה חדה מאוד מנושא לנושא, לפעמים גם כשעוברים נושא, הוא מתפרץ לדבריו של מישהו שמדבר כדי לגעת בעוד נקודה בנושא שעברנו ממנו. הוא איננו דופק על דלתות ומכבד פרטיות. אך כשמעירים לו זה נראה כאילו הוא "שוכח", ומתנצל. הוא מערב בשיחות הרבה פעמים משפטים מתוך סרטים שהוא רואה, לאו דווקא עם הקשר לנושא השיחה, אלא יותר אולי כי זה "נשמע" לו נכון. את הסרטים אגב, הוא זוכר מילה במילה. לעיתים הוא מצטט משפטים שלמים ובדיוק באותו גוון קול שנשמע בסרט. הזיכרון האדיר שלו אגב, בא לידי ביטוי לא רק בסרטים, אלא גם במקומות, משפטים, ספרים, סיטואציות, הוא זוכר הכל. הוא מאוד מסודר ומחושב. חדרו וחפציו ללא דופי, קפדן. הכתב שלו גם הוא מסודר, אם כי נוקשה מאוד, זוייתי, ועושה רושם שהוא לוחץ מאוד חזק על חוד העיפרון. הוא נוהג לתופף באצבעותיו ולהרעיד את רגלו בזמן ישיבה ולפעמים יש לו קצת טיקים בעינים. ההתנהגות הלא רגילה שלו גרמה לאחי הגדול להתנהג איתו בקשיחות יתרה במשך כל שנות בגרותיו. אחי הגיב אליו בכעס ובאלימות מילולית והשפלות מדי פעם כשהוא "לא התנהג כמו שצריך". עד היום הוא מעיד שנוכחותו של אחי הגדול מלחיצה אותו מאוד, שמא יעליב, יפגע או ישפיל אותו מול אנשים אחרים כמו שנהג לעשות. אם נצרף גם את העובדה שבבי"ס היסודי ובחטיבה הוא היה נרדף ע"י ילדים מבית הספר ובני כיתתו במכות וקללות, אני מניחה שאפשר להבין מדוע היום הוא פגיע ורגיש לגבי כל דבר שנאמר לו, ומגיב בכעס ואפילו באלימות מסויימת (טריקת דלתות, קללות וצעקות) כלפי אותו אחד שמעז להעיר לו. אגב, את לימודיו הוא סיים בתיכון מקצועי, ללא תעודת בגרות. אימי ואבי שניהם היו מאוד מגוננים עליו במשך כל השנים, וגם אני במשך שנות בגרותי, נדרשתי למלא פי מים.
מה שאני מבקשת הוא יעוץ או כלים כיצד להתמודד איתו כיוון שהחיים בבית הפכו להיות לא נעימים. התגובות שלו הפכו להיות מעט יותר אגרסיביות, נדמה כי כל דבר שנאמר לו גורר אחריו מריבה והוא הופך להיות רגיש יותר ויותר כאיל מדובר בילד בן 5. הורי כבר התבגרו, אבי סובל מלחץ דם וכל מריבה או עצבים מיותרים גורמים לו להתרגש וזהו מצב שמפחיד אותי מאוד. הורי כבר לא יודעים כיצד להתמודד איתו, ואין להם מנוחה מרוב דאגה, מה יקרה כשהם כבר לא יהיו, אם מתישהו תהיה לו חברה, אם הוא יקיים מתישהו יחסים תקינים עם אישה ואפילו יחסי מין. האם הוא יחזיק מעמד במקומות עבודה, ולא יפגע כל פעם שמעירים לו, או אפילו מעליבים אותו ויחליט לעזוב. חשוב לי לציין כי הוא מאוד עצמאי מכל הבחינות. נוסע לטייל לבד בחו"ל, לא מבקש כלום מאף אחד, ויכולת הנתינה שלו ענקית.
מצטערת על האורך ותודה מראש!