שינוי בהתנהגות

שלום מיטל
שלושה דברים לא לעשות:
1. לא להתחיל להרגיש ייסורי מצפון וישר להאשים את עצמך. זה לא עוזר...
2. לא להעביר אותו כיתה כי הבעייה פשוט תלך איתו ולחוות את זה פעמיים זה כבר לא נעים.
3. לאבד פרופורציות.

נשמע כאילו בנך הורגל להיות הכי מקובל ושהוא זה שמאפשרים לו לקבוע את החוקים. כאשר הדברים לא פועלים לפי דברו הוא מתעצבן ומקלל וכן חש שאם הוא לא הכי הכי אז בטח לא אוהבים אותו.
זה לא אומר שבאמת לא אוהבים אותו . ייתכן כי זו הייתה חוויה של אותו יום וכדאי לשמור על פרופורציות. הוא צריך ללמוד שעליו לקבל את חוקי בית הספר ואת חוקי המשחק ושלא תמיד הכל קורה כמו שהוא רוצה. הלמידה קשה וכואבת.
חשוב לעזור לו לקבל את העובדה שלא תמיד רק הוא מחליט ושיש חוקים חברתיים או בית ספריים. יחד עם זאת חשוב להחזיר אותו לפרופורציות ולסייע לו להתאפק כשמתעצבן ולראות שגם אם יש ילדים שכועסים עליו במשחק זה לא אומר שאינו אהוב. הוא רק לא המנהיג המוחלט. וזה דווקא לא נורא...
על מנת שיוכל לקבל גבולות מחוץ לבית חשוב להציב לו גבולות בבית.
מה דעתך ?

תודה על התגובה.
אני מסכימה עם מה שאמרת לי, אולי קצת איבדתי פרופורציות כי כמעט בכל יום הוא מתווכח עם מישהו. כלומר זה כבר הפך למשהו שיגרתי, ומזה אני נלחצת, כי זה חדש. הוא ילד יחיד שכחתי לציין.
הערב שוחחנו והגענו למסכנה ולשורש הבעיה, אני מקווה. הוא שיחזר את רוב המריבות שהיו לו ושם לב שברגע שלא עושים מה שהוא מבקש, לדג' בכיתה הם יושבים כקבוצה, ומקבלים נקודות על כך שהוציאו קלמרים וספרים על השולחן. אם שאר הקבוצה לא הוציאו מהר את הציוד, הוא מתחיל לצעוק עליהם שיזדרזו, הוא מאוד תחרותי, והם מצד שני נעלבים ומתחילים לומר לו "סתום", דברים כאלה, אז הוא מתחיל לומר להם "סתומים", כל מני קללות כאלה ואחרות, ומבחינתי זו קללה והבהרתי לו שמפחינתנו אין קללות יותר או פחות, הוא יודע שלא מדברים בצורה כזו. בעצם הסברתי לו שעצם זה שהוא הערים את הקול, הוא בעצם העליב אותם והוא זה שקיבל הערה מהמורה ולא אחרים. אני העצתי לו שאם מישהו לא מסכים איתו או מעצבן אותו או שפשוט הוא רואה שהוא עומד להתעצבן, שיחשוב על המשפט שסיכמנו " על תתעצבן,זה יהיה יותר גרוע, אני יכול לומר הכל בטון נמוך ומכבדת". אבל את האמת אני מפחדת לדכא לו כל מני צרכים.
מה דעתך ? האם אני עושה טעות כשאני מתערבת ככה ?
תודה