ב ל א ג ן

לדעתי יש לומר "בואו נאסוף ביחד" - באשר התוצאה היא שלפעמים את אוספת לבד ומוסיפה "בפעם הבאה תעזרו לי יותר" , או כאשר יש שיתוף פעולה את מוסיפה - " כל הכבוד, עזרתם לאסוף כ"כ יפה, אתם ממש בוגרים". הם יתרגלו ךרעיון ולאט לאט ילמדו לאסוף יחד אתך.
בנוסף ניתן לעשות הפסקות איסוף צעצועים לאורך היום ולא לחכות רק לערב. כשרוצים לשחק במשחק חדש אפשר לומר - "בואו נפנה מקום למשחק החדש", ולהסביר "כדאי לסדר כדי שבפעם הבאה נמצא את כל החלקים" .

שלום יפעת
ראשית, קבלי התנצלותי על התשובה שהתעכבה, באופן קונקרטי, הייתי מציעה להעלות לבויידם (או לכל מקום אחר גבוה ובלתי נגיש לילדים) חצי מכמות הצעצועים ולערוך תחלופה תקופתית. ילדים מסתדרים טוב יותר עם כמות מועטה של צעצעועים, ומתבלבלים מהשפע. זה יקל על הסידור, ואני מציעה גם לקנות פחות ורק באירועים מיוחדים, כגון ימי הולדת וחגים.
שנית, אני מציעה לקבוע עם הילדים איזשהו סדר יום, בו יש זמן לאסוף את הצעצועים. למשל: לפני ארוחת ערב. את הסידור עצמו ניתן לעשות בצורה משחקית: למשל: להשכיב את הצעצועים לישון. או: איזשהי תחרות של מי אוסף הכי הרבה צעצעוים. כמו-כן, השתתפו, את או בעלך, בסידור.
סדר בבית אומר גם "סדר בראש" אצל הילדים, עובדה התורמת מאוד לאיזון שלהם.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית