חינוך להשתלבות חברתית נכונה

היי,

הייתי ממליצה לך לפנות לספרים העוסקים באינטליגנציה רגשית בכלל, כך שה יתרום להתנהלותך כאדם ולכישורייך כאמא, ויקל עלייך להקנות כישורים חברתיים לביתך.

את אמורה לתת לה דוגמא אישית ממנה היא תלמד ולכן התנהגותך היא מהותית.
תוך כדי מעשה השתדלי לא להתערב, אך תאמרי לה מה עליה להגיד. אל תעשי את העבודה במקומה כי חשוב לשדר לה שהיא מסוגלת להתמודד לבד ולא צריכה את אמא שתגן עליה.

הקניית כישורים חברתיים היא ערך נעלה. אם הספרים לא יספקו, פני לפגישה או שתיים להדרכה הורית.

בהצלחה,

נעמה.

כמרפאה בעיסוק אני חושבת שיש מקום להתערבות במקום על מנת לתת לילד כלים "בזמן אמת". אם ילד לוקח לה משהו בגן שעשועים, לשאול אותה אם היא מסכימה לתת לו ואם זה נעים לה שהוא לקח (אם היא בוכה זה ברור שלא נעים לה, אבל אם היא לא מביעה שום רגש ברור זה חשוב לברר איתה את רגשותיה לגבי מה שקרה). אם זה ילד שאת מכירה (והוא יודע לדבר) את יכולה להציע לו לשאול את ביתך אם היא מסכימה ולעודד אותה לענות לו. אם היא לא מסכימה לתת אז לומר לה: "תגידי לו - אל תיקח לי, תחזיר לי,זה שלי". ולהיות שם איתה כשהיא אומרת. אפשר לשאול אותה אם היא מסכימה לתת לו עוד מעט ולהראות לה דוגמא איך אומרים למישהו שלא מסכימים או כל תשובה אחרת. ומותר לה גם לא להסכים, במיוחד אם מדובר בילד זר. אם ביתך נבוכה מדי לדבר בעצמה את בהחלט יכולה לדבר בשמה: "נטע לא מסכימה שתיקח את האופניים שלה עכשיו, תשאל אותה עוד מעט שוב ואולי היא תסכים ,עכשיו לא". ברגע שאינך מתערבת היא נשארת ללא כלים מעשיים ועם התסכול. בכוחך לתת לה דוגמא חיה של תגובה מתאימה במצבים האלה.
אני ממליצה בחום על ספר מקסים שיצא לאחרונה לאור בשם "לא נולדים אלימים" מאת מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור, המדבר על עולמם החברתי של ילדים ומעבר לידע התיאורטי נותן גם כלים מעשיים, כתוב בשפה קולחת ומתאים לאנשי מקצוע ולהורים.

היי,

הנחייה בזמן אמת, מה כדאי לומר ואיך היא בהחלט אפשרית, אך לשמש לילד כפה זה דבר בעייתי.
הילד לא לומד להסתדר בצורה כזו לבד ולומד שהוא זקוק להגנה. מאד לא מומלץ.

בברכה,

נעמה.