כיצד נכון להגיב?

בני, אביתר בן 3. לפני כ-10 חודשים "זכה" באח קטן. אנחנו בשיאם של ימי הלימוד כיצד יכול אביתר לשחק יחד עם עם הקטן או לידו מבלי להכאיב לו וכו'... זה קשה ולרוב לא מצליח אבל אנחנו כמובן, לא מרימים ידיים. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש כי אני ואישי משקיעים זמן איכות רב עם אביתר מתוך הידיעה הברורה כי בוודאי קשה לו עצם קיומו של אחיו הקטן. אנחנו מטיילים כל יום בפארק, קוראים ומציירים, מבלים בגן החיות, בבריכה- אין יום שאביתר לא מקבל מנת איכות של תשומת לב. וגם בבית הוא לא "ננטש"- או שיושבים איתו ומציירים, או שחצי איתו וחצי במשהו אחר- אבל תמיד מקנים לו סוג של תחושת ביטחון שיש שם מישהו קשוב ונוכח.
אביתר מקבל הכל בדרך כלל בצורה יפה. אם אני לצורך העניין מניקה, הוא מעולם לא ניסה "לתלוש" את הקטן ממני כדי שאתייחס אליו, אלא ממתין עד שאסיים, הוא כן מתעניין בקטן ואפילו משחק איתו עד שזה נגרר להתלהבות יתר הכרוכה גם בסוג של אלימות...
מכל מקום, סביר להניח שיש לכל עניין האח הקטן קשר להתפרצויות בכי בלתי נשלטות של אביתר, הכוללות צרחות אימה, שכיבה על הרצפה, בעיטות.שיכולות להמשך גם שעה. ההתפרצויות אינן בהכרח בעקבות משהו קונקרטי. אנחנו מתקשים להרגיע את אביתר בהתפרצויות אלה ואחרי כמה ניסיונות של לדבר אליו, לשאול לפשר הבכי, מה הוא רוצה ואפילו לחבק, אם הבכי נמשך אני נוטה לאבד את זה ואני כבר מרימה קול ומאיימת שלא אשוחח איתו עד שירגע, כשזה לא עוזר והצרחות מאיימות לפורר את קירות הבית, לעיתים אני אפילו משתמשת קצת בכוח- מכה בישבן, בעוונותי- גם בלחי.
אח"כ אני כולי מיוסרת שאני מגדלת ילד מוכה ואיזה נזק אני עושה לו.
המכה נוטה להרגיע את אביתר, אם כי לא מיד והוא חוזר לעצמו. להיות מתוק, חייכני ומשתף פעולה, אבל אלוהים יודע מה הוא סוחב בפנים.
האם בגיל כזה נכון להשתמש מדי פעם בכוח פיזי? האם הילד בכלל מבין את המסר או שמבחינתו הוא סופג משהו לא נעים ואינו מבין את פשרו? כיצד נכון לנהוג בהתפרצויות שכאלה?

תודה גדולה.
מוריה.