שאלה דחופה בנושא סמכות ומשמעת

זהו בהחלט גיל מתאים להתנהגויות שאת מתארת. לא סתם בגיל זה הסיפור שהילדים אוהבים הוא סיפור "דובי לא לא" . בגיל זה הילד חש יותר עצמאי ונלחם על האוטונומיה שלו. חשוב לו להרגיש שהוא מסוגל להסתדר גם בלי הוריו ובעצמו. על כן כשהוא מצליח הוא חש שמחה וגאווה גדולה וכשזה לא הולך לא הוא מרגיש קטן, מובס ומושפל. לכן ההתערבויות שלכם צריכות להיות כאלו שיאפשרו לו להרגיש שבהחלט יש כבר הרבה דברים שהוא יכול לעשות לבד ואף יכול להחליט לגביהם על חייו. יש דברים שהוא עדיין זקוק לעזרתכם אך בעתיד יוכל לעשות לבד, ויש דברים שאתם תחליטו עבורו. ככל שהוא יחוש שיש יותר מרחב שהוא מסוגל לעשות לבד או להחליט לבד ושאתם סבלניים לתהליך הלמידה שלו (למשל מדוע לספור עד 3 כשהוא מתלבש אולי להעיר אותו קודם ולתת לו יותר זמן להתכונן) כך ההתפרצויות וההתנגדויות יפחתו.

תודה על תגובתך. אני באמת מתאמצת לתת לו חופש ולחזק אותו אך הקושי שלי הוא במצבים בהם הוא מאוד מתמהמה והתחושה היא כי הוא עושה דווקא ונמרח והולך לעשות דברים אחרים - במצב כזה עוד זמן לדעתי לא יפתור את העניין. יש מצבים בהם הוא פשוט לא רוצה לעשות דברים שחייבים, אמבטיה בערב, לאסוף את הצעצועים ואז כשאומרים לו הוא מתעלם, הולך לעשות דברים אחרים. במצבים כאלה אני סופרת עד שלוש לאחר שנמרח ולא נענה לבקשותי. האם יש לך הצעה אחרת למצבים אלה?

כמובן שחשוב שיחוש שאתם כהורים דמויות הסמכות עבורו ואחראים על חייו ועל הטיפול בו. ככל שתצליחי להפעיל אותו דרך משחק ושיתוף פעולה כך ייטב לשניכם. למשל להפוך את איסוף הצעצועים למשחק תחרות מי אוסף יותר. ואת האמפטיה לתת לו שם לסבן את עצמו או לבחור את הבגדים שלאחר מכן וכולי. בכל פעילות שתהיה מימד של בחירה עבורו. ולא כדאי להתרגש גם מהמקום שהוא מעמיד אתכ וזה הבחינה המתמדת עד כמה אתם עקביים עם דירשותיכם ולא מתרגשים מהמרד שלו.