ילד בן שנתים ותשע רכושני ומרביץ

רציתי להוסיף שניסינו תגובות שונות. לאחרונה אנו חשים תסכול רב ויתכן שאנו מגיבים בכעס, שלתחושתי מחמיר את ההתנהגות ומקשר אצלו את הילד הרלוונטי לחוויה שלילית ולכן מונע ממנו להתנהג שצורה שונה בפגישות הבאות איתו.

מה לעשות?

גילה שלום,
התסכול שאתם חשים הוא גם מנת חלקו של בנכם, אשר עדיין לא פיתח דרכים נאותות יותר לבטא את עצמו ואת רצונותיו בחברה. כשילדים בגיל של בנכם מוצפים בתסכול או בכעס, הם פעמים רבות מבטאים אותו באופן ישיר ואינם מצליחים להעביר את המסר למלים או להתנהגויות חברתיות מורכבות. התפקיד שלכם כהורים הוא לעזור לו למצוא כיצד לספק את רצונותיו וצרכיו, לא על-חשבון הסביבה. חשוב מאוד להדגים לו התנהגויות חיוביות ולחזק אותו כשעושה זאת, אולם להציב גבולות ברורים ומיידיים כשהוא אלים. חשוב להימנע מכעס על הילד, אלא להתייחס לכך באופן ענייני. העובדה שהוא אלים כלפי חלק מהילדים, ובחלק מהסיטואציות (כשהוא עייף, אז בוודאי שה"מחסומים" הפנימיים שלו יותר רופפים), היא חלק מההתפתחות התקינה.
בהצלחה,
שירי

יש לי מקרה דומה עם ילד בן 3 ושמונה חודשים.
מאוד רכושני כלפי החפצים שלו ואפילו כלפי חפצים של אחיו הקטן (שנתיים וחודשיים).
לעיתים מסרבה לתת לאחיו לשחק, מציק לו המון.
לצערי הדבר לא משתנה גם מחוץ לבית, הוא לא אוהב ללכת לגן, מתקשה לרכוש חברים, בגינה הציבורית אוי ואבוי אם ילד יגע באופניים שלו וכו'.
כמו גילה גם אנחנו לפעמים מגיבים בכעס (ניסינו כב רלדבר אל ליבו ולהסביר לא אבל ללא הועיל).
זה מגיע למקרים קיצוניים מאוד שהוא משתולל, צועק ובוכה בלי הפסקה במידה ואנחנו לא מתירים לו להתנהג באופן הנ"ל.
אני אשמח אם תתארו כיצד לשוחח איתו ועל מה לשים את הדגש.

שלום מאיר,
חשוב מאוד לא "לדבר על ליבו", זה לא עוזר ומשדר חולשה. חשוב להציב גבול ברור ותקיף בצורה עניינית וקצרה. וכמו שציינה שירי חברתי בתשובה להורים לפניי, חשוב ללמד אותו דרכים חלופיות לבטא את התסכול (במילים, להרביץ לכרית במקום לילד, וכו') וכן לא נורא אם הוא בוכה וצורח כשלא מקבל את מבוקשו, חשוב להניח לו לבכות עד שיראה שזה לא עוזר. זה דורש ממכם סבלנות והתמדה, אסור להישבר. פשוט לא להתייחס לזה.