שינויים התנהגותיים

ליאת שלום,
ראשית ההתנהגויות של בתך הן תואמות לגיל, ובוודאי לכך שהיא אחות בכורה לילד בן שנה. בתך מבינה הרבה יותר מבעבר את יכולת השליטה שלה עלייך ועל הסביבה באופן כללי, והיא בודקת מתי היא יכולה לעשות דברים מסוימים, ומהן תגובות הסביבה.
גם אם היא חווה את עצמה כריקה ומפוחדת כפי שכתבת, ואני בספק לגבי כך, התפקיד שלך כאם הוא לחזק בה את אמונתה בכוחה להתמודד עם מצבים מורכבים, גם כשאינך נוכחת. הרי חלק ניכר מיומה אמור להיות גם בסביבות אחרות, נפרדות ומרוחקות מהבית.
רצוי שתודיעי לבתך בכל פעם לפני שאת עוזבת, ואתן יכולות להכין "טקס פרידה". הסבירי לה עם מי היא נשארת ומתי תחזרי, ללא התנצלות. לגבי מקלחות בערב, הריני להבטיח לך שילדים רבים בגילה "מודיעים" להורים מי יקלח אותם, מי יאכיל אותם, מה יאכלו וכדומה. אולם חשוב שיהיו לה חוויות נחמדות גם איתך וגם עם אביה, וככל שאת תעבירי יותר את המסר שאת קובעת את סדר העניינים בבית, כך ייטב לכולכם.
בהצלחה,
שירי