חבורה בגן

דפנה שלום,
את מתארת שני עניינים, שלא מתבקש קשר ישיר ביניהם. ייתכן שילדתך מתקשה להתפשר והיא נוטה להיות דומיננטית, אולם אני מבינה שיש לה מספיק חברים וילדים שמעוניינים בקרבתה, אחרת לא היו באים לבקרכם ילדים דרך קבע.
במקביל, קיימת החבורה אליה אינה משתייכת, על אף רצונה. כמו למבוגרים, גם לילדים יש העדפות חברתיות. וייתכן שבין קבוצת הבנות לבין בתך אין "קליק" הדדי. מדברייך עלתה לי תהייה, באיזו מידה אתם חושבים שאי החיבור קשור בנטייה של בתכם לדומיננטיות, ובכך אתם מטילים עליה את האחריות הבלעדית למצב. עשויים להיות גורמים נוספים רבים לאי השתלבותה בקבוצת הבנות, וחשוב להבין זאת כדי לא לגרום לה לחוש אשמה. הקשרים החברתיים גם בילדות הם מורכבים, ולצערנו כהורים אנחנו נאלצים ללוות את ילדינו ולתמוך בהם, בסיטואציות שאינן בשליטתנו. חשוב להעביר לה מסר של קבלת המצב (שכן ככל שתתאמץ להיות בקבוצה, הבנות עשויות פחות לאפשר לה) ולחבר אותה לילדים אחרים נחמדים וחיוביים בגן. המסר המרכזי המשמעותי כאן, הוא שהיא ילדה נהדרת וטובה (גם אם יש לה מגרעות אנושיות), שהיא אהובה על-ידכם, ושיש מספיק ילדים אחרים שירצו לשחק איתה. חשוב לתת גם מקום לכאב ולעלבון, אך לא לשקוע בתוכם ולעבור הלאה. עוד שנים, סביר שבתכם לא תזכור את החוויה עם הבנות, אולם זו הזדמנות עבורה להתפתח מבחינה חברתית ואישית.
בהצלחה,
שירי