משבר גיל שנתיים...

שלום רב!
בתנו בת שנתיים וחצי , ילדה פעלתנית , אקטיבית מאוד , מקסימה ומצחיקה... תמיד נראה שהיא מבינה כל סיטואציה שקורה , ממש כמו בוגרת.
אנו מצפים בחודש הקרוב לילד , ומין הסתם נערכו מס' שיפוצים ושינויים מינורים בבית. בל לשכח שכל אחד ( כולל אנחנו) מזכיר לה בכל רגע נתון על ההתרחשות הקרובה... התגובות שלה דווקא חיוביות: "נחבק תינוקי" , "אני אתן לו מוצץ ( אבל לא את שלי...)" , היא יודעת איפה הוא יישן ואפשר לומר שהיא מודעת למצב עד כמה שילדה בת שנתיים וחצי יכולה להיות מודעת...
שאלתנו - בתקופה האחרונה (שבועיים - שלושה ) אנחנו עדים לסדרת התרחשויות שמבחינתנו מדאיגה ומתסכלת - אנטי עצום לכמעט כל דבר , כל פעילות צרכה להתרחש בקושי , תהליך ההרדמות שלה קשה ביותר , קושי לקבל את המילה לא והתפרצויות זעם מפחידות שקשה להישאר אליהן אדישים (עד עכשיו הצלחנו - מפחדת שבעתיד לא...).
קשה שלא לחשוב על התקופה הקרובה , בה יהיה תינוק בבית , עוד סיבה למשבר מבחינתה (ומבחינתנו...). אני מבינה שכל אלו הם תהליכים טבעיים בילדים בגיל הזה , ואנו מרגישים שבאמת אנחנו מצליחים להתמודד איתה (לא נכנסים ללופ בזמן ההתפרצויות זעם , מחבקים ומנשקים אותה עד שהיא נרגעת , מציבים לה גבולות ברורים , מלווים כל פעילות שצריך לעשות בסוג של משחק) , אבל תמיד יש מעלנו ענן של פחד שלא נוכל להתמודד איתה יותר... שהיא "תנצח" אותנו... מצב מתסכל ביותר.... מה עושים? נשמח לטיפים מעודדים בעניין , ואולי אף לפתרונות מעשיים...