שינוי מצב רוח

התנהגויות אלו יכולות להיות ממספר מקורות:

מחאה טבעית שבדרך כלל מתחילה מגיל 3 ועיקרה הוא באמת דומה לגיל ההתבגרות רק בקטן וזו מחאה על אוטונומיה- אם זה המקרה כדאי לראות היכן היא חשה שהיא אחראית על החלטות בבית ויש לה יכולת להשפיע על החלטות הנוגעות לה מבלי להאבק על כך. כמו כן להיות סבלניים למאבק, לא להפוך לנקמניים ולא לההרס מהם ולהתייאש מחולשה. היא צריכה לחוש אתכם איתנים ואוהבים.

אפשרות שניה היא בהחלט מה שהעלת כהשערה -קנא א שעכשיו בטח מתחיל לקחת לעצמו יותר ואולי מהווה איום על הטרטוריה שלה . מה שנדרש מעבר לתשומת לב נפרדת - היא הכרה מצדכם בכך שבאמת החיים עם האח שונים ממה שהיה עד כה ושי הרבה דברים שפעם היו רק שלה ועכשיו היא צריכה לחלוק- צעצועים, שטח בחדר ואבא ואמא. מה שאני מציעה ההגדיר לה בכל זאת צעצועים שהם רק שלה, מרחביפ בבית שהם פרטיים שלה. משהו שהוא ייחודי לה ולא נגיש לאח.

אפשרות שלישית שזהו בטוי של מצוקה רגשית שלאו דווקא קשורה לאח- שווה לבדוק באילו מצבים היא מתפרצת ולברר במסגרת החינוכית כיצד מתפקדת שם

בהצלחה

לתגובתך, לטלי יש חדר שלה וצעצועים מה שהאח הקטן לא יכול לגעת. ויש זמן איכות רק שלה שזה כמו ללכת לחוג רק איתה ועוד. וכמובן זמן איכות ביחד עם האח הקטן.
בגן יש לה התפרצות מתי שצריך ללכת לישון שנת צהריים אם היא לא ישנה היא עצבנית ועייפה כבר בשעה שש בערב שבדרך כלל היא הולכת לישון באופן קבוע בשעה שמונה בערב.(קצת אחרי האח הקטן כדי להרגיש "גדולה")
יש לה התפרצות בללכת לישון בגן כי מתי שהיא בבית בסוף שבוע או חג אין שום בעיה טלי לישון בלי לומר מילה היא הולכת, בגן יש לה יותר גירויים נכון אבל זה מגיע לצעקות ובכי שהיא ילדה רגוע ומאוד מודעת לעצמה ולסביבה. היא מאוד עוזרת מיוזמתה אנחנו לא לוחצים, רוצה כן לא היא מחליטה גם לרוב היא יוזמת לעזור אז אני ממש ממש לא יודעת ממה השינויי מצב רוח האלו.
מה את ממליצה לעשות. בבקשה

אם הסיפור הוא בעיקר ברגעי עייפות- כדאי לזהות קצת לפני ולערוך טקס שינה מוקדם יותר. ברגעים אחרים כדאי להסביר לה כיצד לגיטימי שתבטא את כעסה- מותר לבכות, מותר לומר מה מפריע, ואפשר לחשוב יחד איתה מה עוזר לה להרגע- חיבוק של אמא ואבא, חיבוק של בובה , לצייר ציור, לשכב קצת במיטה ולהרגע , להסתכל על עצמה בראי בוכה (הרבה ילדים נרגעים מזה) כך יחד תמצאו את הדרך לזהות את מקורות ההתפרצות ואת דרכי ההרגעה