גבולות

שלום.
הילדה שלי בת 4.8. ילדה מפותחת, דוברת שתי שפות, מאוד בוגרת לגילה, נמצאת בגן בגית צעיר, עכשיו בקיץ - בבית עם אמא שלי ובערב - חוגים, פגישות עם ידלים, גן שעשועים וכו'.
מגיל צעיר מאוד היא התאפיינה בשינויי מצבי רוח (אולי כמו כל הילדים), אבל הבת שלי היא מאוד מאוד אמוציונאלית (שרה ורוקדת על הבמה) והבעיה היא שתוך מס' דקות היא יכולה לפתח "כריזה" מכלום. היא מתחילה לבכות, אני שואלת אותה מה קרה, היא לא מוכנה להגיד, ואז אני מנסה להרגיע אותה, להגיד לה שאינני מבינה מה היא רוצה. היא בועתת, צורחת, שוכבת על הרצפה, אינה מוכנה להגיד מה הבעיה. וגם כשאני יודעת מה הבעיה (למשל היא לא רוצה ללכת לישון, או שדורשת ממתק כשהיא כבר אכלה המון, או ללא רוצה ללכת להתקלח...).
הבעיה היא שהיא נסנסת לזה כ"ך חזק, גם אחרי העונש שאני עושה לה - לשבת לבד בחדר במשך 4.8 דקות ואחרי זה לבקש סליחה, שום דבר לא עוזר. אנחנו לא יודעים איך להוציא אותה מהמצב של בכי ההיסטרי הזה! גם חיבוק, גם עונש, גם לעזוב אותה לבד -לא עוזר. אני ממש מתעצבנת, אבא מתעצבן, אך שום דבר לא עוזר. היא בוכה עד שהיא מקיאה!!!!!!!
ניסיתה לדבר איתה כשהיא במצב נורמלי על ההתנהגות, איך צריך להתנהג ושאמא מאוד עצובה כשהיא מתנהגת כך, היא מבטיחה שהכל יהיה בסדר, והיא אוהבת את כולנו ולא תעשה סצנות שכאלה יותר, ולפעמים היא יודעת מה זה "לא" ומקבלת את זה בסדר גמור.
רציתי שתייעצו לי איך עלינו ההורים להתנהג במצבים שכאלה, או אולי כדאי לקחת אותה לנרולוג?
אודה לכם על התשובה.