בת 8

צהריים טובים,

ביתי בת ה-8 הבכורה, לה 2 אחים בת 4.6 ובן שנתיים.
ילדה נבונה ונהדרת, לצערי בחודשים האחרונים התקשורת עימה הפכה לבילתי אפשרית וזה מתבטא בכמה דרכים:
1. מילדה בוגרת ואחראית הפכה להיות בכיינית, צעקנית ושכחנית.
2. מתלמיד טובה מאוד חרוצה ואחראית - ברגע שמתגלה קושי (לדוגמה בחשבון) היא "בורחת" ולא מוכנה להתמודד. כל הזמן אני צריכה ל"רדוף" אחריה שתעשה תרגילים. היא עונה לי טוב ובסוף לא עושה ואם כבר עושה הרוב טעויות ולא בגלל שהיא לא יודעת את החומר אלא כי אין לה סלנות והיא שולפת תשובות בלי לחשוב, כשהיא יושבת לתקן התשובות נכונות.
3. ה"עונשים" שאנו נותנים לה כבר לא עוזרים...
4. הבריחה מדברים שקשה לה להתמודד מתבטאת גם בפן החברתי, גם בחוגים וכמעט בכל דבר.
5. מתבטאת בצורה מזלזלת לסביבה לרוב לאחותה בת ה-4.6 לאביה וגם לחבורתיה (לא לכולן).
6. היא פתאום משקרת לדוגמה: שינתה ציון של מבחן, אומרת שמישהו אמר כך וכך כשהמישהו הזה לידה ואומר שלא אמר את זה ועוד....
7. מאוד פחדנית.
8.לטענת מורתה בביתהספר היא מדהימה כך גם בקייטנה ובכל מקום אחר שהיא נמצאת בו.
אני מיואשת, בבסיסה היא ילדה מאוד טובה היא הולכת לחברות ולבתים אחרים והורים ומורים מאוד מעאוד אוהבים אותה, היא ילדה מאוד חיובית, הקושי הוא בבית אך אני מרגישה שההתנהגות הזו הינה זעקה לעזרה ולא יודעת כבר מה לעשות....להעניש או לא? להתעלם? טרם מצאתי את הדרך הנכונה.


אודה מאוד מאוד לעזרתכם.