שנה קשה

שלום שלום:חזרנו משליחות של 3 שנים בארה'ב,עזבנו כשרונית היתה בת 5וחזרנו לכיתה ג'
הקליטה שם בגן חובה היתה מצויינת,וה3 שנים עברו בהנאה מרובה והצלחה מסחררת בלימוד השפה וגם מבחינה חברתית.
החזרה לארץ היתה נהדרת מבחינת משפחה וחברים,אבל החזרה לבית הספר קשה מאוד,היתה בעיה של אלימות בהסעות שהבית ספר כמובן לא פתר,בהתחלה אלימות לאחרים ואז הופנתה האלימות גם לשתי בנותי,הגדולה בכיתה ו',עם ביטחון עצמי שגם לא נהנתה מהאלימות,אבל יכלה להתמודד,ו,וכל פעם שהיו פונים לרונית,היו אומרים לה,פני דג,או על הלחיים שלה,או אני לא יודעת איזו שטות אחרת,בכיתה היו כמה ילדים מופרעים שהמחנכת גם לא הצליחה להשתלט עליהם שגם היוו שותפים לכל מיני תקריות,פעם אחת ראו אותה מחטטת באף וירדו עליה כולם,ועוד כל מיני ארועים מצערים אחרים,בכל כל אילו קנתה לה כמה חברות טובות,אבל לא מנסה להפגש איתן,אני דוחפת,מתקשרת,וקובעת כל הזמן,במשך השנה,נוצר לה מין כיפוף בכתפיים כלפי פנים מחוסר ביטחון עצמי,התפרציות של בכי,שקשה נורא לשדל אותה להרגע,אחותה הגדולה יורדת עליה כדי לנסות לשנות את ההתנהגות שהיא מתביישת בה,ואני פה חסרת אונים,פניתי לפסיכולוגית של בית הספר בשביל לקבל עזרה,כמובן שהיא מטפלת בבעיות גדולות מאילו,ואני כל הזמן מפחדת שזה יהיה לתמיד ,ולא ישתפר עם הזמן.רונית ילדה רזה גבוה ויפה,חכמה מאוד,בשנה היא קוראת
יותר טוב מחבריה לכיתה,אוהבת חיות,תמיד העדיפה להיות בבית,היתה הילדה היחידה בבית,שהיתה עונה לי כשהייתי קוראת בשמה,עושה מה שאני מבקשת,מחייכת מחבקת
והיום כאילו רוב הזמן בסדר,אבל יש התפרצויות בתדירות גבוה יחסית,אם אני מסרבת לה למשהוא,ממש מתפרצת,צורחת מקללת,כאילו בן אדם אחר.
אני מבינה שזה לא מספיק פרטים,ואני יכולה להמשיך לכתוב עד מחר,אבל אם אפשר להגיב לפי מה שכתבתי?
תודה מראש
דינה