טראומה לילד

לסמדר שלום

אני מבינה את הצורך להגן על בנך מהצער והכאב הכרוך באובדן של חיה אהובה, ואולי אף מתחושה שהוא אחראי למותה. איני יכולה לומר לך אם נכון ששיקרת או לא. כיוון שזה תלוי בערכים שברצונך להנחיל לבנך. אם ברצונך לגדל את בנך על ברכי האמת ושגם הוא יספר לך דברים גם אם הוא חושב שיהיה לך קשה לשמוע, ואם את רואה את ההורות שלך כמיטיבה לא רק ביכולתך להגן על בנך, אלא כחלק מתפקידך לתווך לו את החיים והמציאות ולהכינו למצבים עתידיים הרי שמעשה זה מפספס את המטרה. יכולתו של בנך לעבד את האובדן תלויה במידה רבה ביכולתכם ללוות אותו בתהליך. בנך כבר בגיל שהוא מבין מוות מהו, הוא גם בגיל שנחשף דרך אמצעי התקשורת לסיפורי אובדן לא מעטים. בכך ששיקרתם העברתם לו מסר שהוא חלש מידי מכדי לשאת צער זה, שאין בכוחותיו להתמודד ולהתגבר. ניסיתם למנוע ממנו את חוויה זו דרך החלפת האוגר הישן בחדש ,ובעצם אולי בלבלתם אותו במסרים כיוון שהוא קלט את המציאות היטב. אובדן בע"ח הוא הזדמנות טובה להיכנו לחיים ולהתמודד עם כאב שכזה. אפשר לשוחח איתו על כך לראות איך מרגיש, לשתף אותו בכיצד אתם התמודדתם עם דברים יקרים ללבכם שאבדו. כיצד אפשר להנציח ולזכור את האוגר והיחסים עימו. לגבי האוגר החדש אפשר לומר לו את מה שאמרת פה בכנות שנורא רצית שלא יצטער ולכן קניתם חדש אך אין תחליף לאוגר שהיה לו. ואת האודר הזה אפשר לכנות בשם חדש. בכי הוא ביטוי טבעי ובריא לצער שכזה, גם סיפורי נוסטלגיה ורצון להנציחו בדרכים שונות.