אכילה

לאמא שלום,
ראשית נגע ללבי סיפורך, ואני מתארת לעצמי שבוודאי השנה וחצי האחרונות הן לא קלות עבורך, עבור אמך ועבור בתך. נהדר שגם במקביל להתמודדות שלך עם מחלתך, את עדיין משקיעה בילדתך, חושבת עליה, ומתייעצת עם מומחית לגביה.
השימוש באוכל לשם הרגעה הוא תכונה אנושית שכיחה, דבר שכולנו עושים. כל עוד הדבר נעשה במידה, רובנו מצליחים לווסת זאת. כדאי כרגע להשקיע אצל בתך בפיתוח מנגנונים נוספים להרגעה - חיבוק חיית פרווה, לצייר מה שמרגישה, לשמוע בטייפ שיר אהוב, להתקשר אלייך או למבוגר אחר זמין כשהיא מרגישה ברע וכדומה. כדאי לנסות לשיים לה את מה שהיא עושה ובכך להסביר - אולי את מרגישה פחד/דאגה/את מבוהלת (או כל ניסוח אחר שיתאים לה לפי הבנתך), והאוכל משמח אותך. כך היא מרוויחה גם הבנה של הרגש שהיא חשה, גם לגיטימציה להרגיש אותו, וגם הזדמנות לחשוב איך היא יכולה להרגיע את עצמה בדרכים נוספות.
בזמן הקרוב, כשלילדה יש כ"כ הרבה התמודדויות, לא הייתי מונעת ממנה את השימוש באוכל, עד שהיא לא תפתח מספיק דרכים אחרות להרגעה עצמית, או לחילופין שהמצב הבריאותי שלכן ישתפר. כדאי לחשוב גם איך לבנות את הסביבה של הילדה שתהיה מורכבת מדברים נוספים מלבד תכנים של בית חולים - למשל חוג מעניין כמו "טרום כלי", פעילות ספורטיבית או אחה"צ קבוע עם בייביסיטר נחמדה. כדאי שיהיו מספיק חוויות חיוביות שיאזנו במעט את החרדות והדאגה המציאותית.
בהצלחה ורפואה שלמה,
שירי