קשיים רגשיים

שלום.
בתי בת שנתיים ושלושה חודשים, ילדה שובבה מאוד (אוהבת לרוץ ולקפוץ ולא לשבת), צחקנית וחברותית.
רק לאחרונה התחילה ממש לדבר, ועדיין מאוד לא ברור, אבל אנחנו ההורים מבינים לרוב מה היא אומרת.
אנחנו בביקורת של קלינאית תקשורת פעם בחודש במכון להתפתחות הילד, שם היא עברה גם בדיקת התפתחות שיצאה תקינה.
בתי הולכת לגן מגיל שנה, גן של 10 ילדים, 2 מטפלות וגננת.
שמתי לב לפער מאוד גדול בין התנהגותה בגן לבין התנהגותה עם המשפחה:
בגן לא ידעו במשך המון זמן שהיא יודעת צבעים מגיל צעיר.
בניגוד מוחלט לבית- בגן היא לא מוכנה לרקוד(למרות שרוקדת הרבה בבית בכל הזדמנות)
בגן היא אינה מוכנה להרכיב פאזלים למרות שבבית כן
בגן היא מדברת מילים בודדות ורוב התקשורת נעשית בבכי או בחיוכים, בניגוד לבית שהיא אומרת מה היא רוצה.

התחושה שלי היא שבתי מבינה שאינה מדברת טוב ביחס לילדים האחרים בגן ולכן נמנעת מלדבר בגן. את שאר הדברים קשה לי להסביר.
שאלתי היא:
1. האם זה נורמלי שיש הבדל מאוד גדול בין התנהגותה בגן להתנהגותה בבית עד כדי כך שהמליצו לי בגן לשלוח אותה לאבחון התפתחותי כדי לשלול שמשהו לא בסדר?
2. האם זה נורמלי שילד בכוונה לא משתף פעולה בגן במשך כל כך הרבה זמן (שנה וחצי)?
3. האם טיפול פסיכולוגי לילד כזה מומלצת והאם טיפול יהיה יעיל בהתחשב בגילה הקטן?
4. האם ייעוץ פסיכולוגי להורים קיים ויעיל?- איך להתנהג איתה אולי אחרת כדי לשפר את המצב

אנחנו אובדי עצות ונשמח לדעה ועצה.
תודה.