מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- על סף יאושקרןוזיו26/03/2007
בוקר טוב, אני חדשה בפורום ואני פונה אליכם על סף יאוש. מצטערת מראש על אורך השאלה שלמעשה תסיים סיפור על נסיונות התמודדות. אז ככה, יש לי ילדה מקסימה בת 4 ושלושה חודשים ותינוק בן 8 חודשים. בתי מאוד אוהבת את אחיה ולפעמים האהבה היא "חזקה וכואבת". הבעיה היא למעשה בהתמודדות עם ההתנהגות שלה ונסיון כמעט נואש להכתיב גבולות. כמובן שלרוב ההתנגחות היא בעקבות קשר כזה או אחר עם אחיה ואני די מנסה לא לשבת כענן שחור מעל ראשה בכל פעם שהיא לידו אבל כאשר היא מציקה ולא שועה ליללות שלו או עושה מעשה שעלול להזיק לו (כמו לשבת עליו או לדרוך על כפות ידיו כשהוא זוחל) אז אני מעירה ולעיתים נוזפת. היא לא נשמעת להערותיי ולכן לרוב אני נאלצת להענישה. לא בשמחה אבל הסברים, הדגמות ושיחה אל ההיגיון לא גרמו לה להבין מה מותר ומה אסור. אז הגענו לעונש שהוא כמעט מנת חלקו של כל יום, שלא לדבר על סופ"ש, בהתחלה הענשתי בלהיכנס לחדר תוך הסבר שמי שלא יודע להתנהג בחברה לא נעים להיות בסביבתו וביקשתי ממנה להכנס לחדר ולהרגע. כל נסיון כזה גרר מרדף בבית בכדי לתפוס אותה ולעמוד בפתח הדלת של החדר כדי למנוע ממנה לצאת. במהלך ה"תופסת" היא צוחקת וכמובן אח"כ היא בוכה. וכשהיא נרגעת אני מאפשרת לה לצאת תוך הסבר שני למה נענשה ואיך עליה להתנהג. אחרי כמה פעמים שבהם הייתי אסרטיבית הייתי בטוחה שהיא תפנים ותבין ויהיה די באיום. אך לא כך. מעבר לזה היא מתגרה בי, כאשר אני מאיימת שאם לא תשנה את התנהגותה היא תאלץ לשבת בחדר ולהרגע, היא אומרת שזה לא איכפת לה ואני לא אתפוס אותה. הבנו שזה כבר לא עובד עליה אז עברנו לעונשים אחרים: אין ממתקים בזמן מסויים, מחרימים דברים שהיא אוהבת כמו איפור משחק ופלאפון משחק, כשזה קורה זה גורר התפרצות זעם בלתי נשלטת שבה היא מרביצה לי ויורקת ומשתוללת והדרך היחידה שבה אני מצליחה להרגיע אותה זה "חיבוק דוב" בחדר עד שהיא מתעייפת. אני חייבת לציין שאני מרבה לחבק ולנשק ולספר לה כמה אני אוהבת אותה וכמה שהיא הילדה הכי חמודה שלי (בגלל שאחיה הוא בן אז זה לא פוגע ומפלה אותו לרעה), אני משתדלת לספק לה זמן פרטי ואיכותי איתי אך זה לא מספיק לה ורק מחמיר את התנהגותה הלא ממושמעת.
לאחר שייגעתי אתכם בסיפור הארוך שלי כל מה שאני רוצה לדעת זה איך אני "מגיעה" לבת שלי, איך אני גורמת לה להקשיב לי ולאביה מבלי לגרום ליותר מידי משקעים בנפשה השברירית, ואיך אני מחזירה את הכיף וההנאה לקשר שלנו, כי כרגע רוב הקשר שלי איתה הוא חינוכי ועם הרבה עונשים.
אני מתחננת, עזרו לי לדעת איך להתנהג איתה!!!!!!!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר לא להתייאש
שרון באומל27/03/2007שלום לך.
אני מבינה מדברייך שהילדה שלך מגיבה ללידת אחיה ולאיבוד "הבכורה" על כל המשתמע מכך.
מה שהייתי מציעה זה כך:בשעת רוגע(!!!!!!!) לקחת את ילדתך לשיחה (כן ממש כך) ולומר לה שבבית שלכם לא פוגעים אחד בשני, לא פיסית ולא מילולית. וזה אומר, שאבא לא פוגע באימא ולהיפך, שאתם לא פוגעים בילדים והיא לא פוגעת באחיה. אח"כ לפרט:לא נוגעים חזק מידיי, לא דורכים על האצבעות, לא צועקים וכו'. חשוב להיות קונקרטי, כדי שהיא תבין מה בדיוק אסור. להמשיך ולומר לה, שכשהיא תפגע במישהו בבית, היא תצטרך להיכנס לבד לחדר למשך של ארבע דק' (כמניין שנותיה) ולהירגע. סיפרת שאת עושה את זה וזה מאוד נכון בעיניי. להסביר לה שהכניסה לחדר תהיה בלי "תופסת" ובלי משחקים, אלא פשוט לקחת אותה ביד ולהכניס אותה לחדר. אם צריך, אפילו להחזיק את הידית. חשוב מאוד לדעת, שהיא תנסה אותך בימים הראשונים ואת צריכה להיות חזקה ולא לוותר. לקחת אותה בשקט לחדר, ביד, ואפילו אם היא בוכה, ליישם את מה שאמרת, בעודך מדגישה לה שזו הבחירה שלה. דהיינו, היא ידעה שאם היא פוגעת בך, בבעלך או בבנכם התינוק, היא תיכנס לחדר. אני בטוחה שאם תהיי עקבית למשך מס' ימים, היא תבין את יחסי הכוחות החדשים במשפחה.
בנוסף, הייתי מציעה לתת לה אלטרנטיבות בשעת כעס. אפשר לומר לה שלפעמים זה מכעיס כשאת צריכה להיות עם בנך, לחתל אותו, להניק אותו וכו'. בשעת כעס כזו היא יכולה למשל ללכת לחלון אות למרפסת ולצעוק החוצה. היא יכולה לקפוץ על קפצית, לקחת בובה ולחבק אותה חזק וכו' - מה שמתאים בבית שלכם.
העיקרון הוא פשוט: יש חוקים בבית, שהם סבירים ביותר, ויש הצעות ובחירה שלה מה לעשות כשהרגשות שלה בלב עולים על גדותיהם.
אני שומעת שאת מאוד אוהבת את הילדה ושהקשר ביניכם מאוד חשוב לך, ולכן אני מאוד מאמינה שהקשר שלכם ישתפר במהירה. יש בסיס טוב. בנוסף, העובדה שמצאת זמן בו רק אתן לבד, בלי האח הקטן עשוייה מאוד לסייע לה בקנאתה וזה יופי.
דעי שאת לגמרי לא לבד, וזה ומה שאת עוברת הוא מאוד שכיח.
בהצלחה וחג שמח.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתודה רבה
קרןוזיו27/03/2007תודה על התגובה ועל העיצות. אני חייבת לציין ששיחה מעין זו כבר עשיתי עם בתי, אבל אנסה שוב, אולי בצורה יותר ברורה ולהבהיר לה שזו תהיה הבחירה שלה לבלות איתנו בסלון לפי החוקים הבסיסיים שכן אם תחליט לעבור על איזה שהוא כלל היא תאלץ להיות לבד בחדר עד שתבחר לחזור ולהתנהג בהתאם. אני גם נוהגת לתת לה מדבקות על התנהגות טובה (לפי כללים בסיסיים שקבענו מראש כמו להתארגן יפה לגן או ללכת לישון בזמן בלילה ולצחצח שיניים) ועל כל 10 מדבקות מקבלת הפתעה (היות שבכל יום יש באפשרותה ל"זכות" ב-3 מדבקות אז לדעתי 10 זה לא מייאש).
לצערי לא אוכל להשתתף בסדנא שהצעת משום שאני גרה במרכז. חבל שאין גם פה משהו כזה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם בדיכאון?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
