שינוי בהתנגות

לאמא שלום,
ההתנהגות שאת מתארת היא חלק מהתנהגות אופיינית לגיל שנתיים, ולא הייתי מקשרת אותה למעבר המדינה בלבד. ילדים בגיל של בנך, שנקרא תכופות "גיל המרד" או כינויים אחרים, מבינים את חוסר השליטה שלהם בעולם, והדבר כואב להם מאוד. אפשר לומר במלים פשוטות ובאופן מעט פשטני, שהם מבינים שאינם מרכז העולם, ובעצם הם ילדים. כל החיים שלנו רובנו נאבקים בהבנה הזו ומנסים להשפיע בדרכים שונות על הסביבה שלנו. גם ילדך אינו שונה בכך, ומנסה לנהל אתכם המבוגרים - לומר מתי הוא עם אמא, ומתי הוא עם אבא. זהו תהליך התפתחותי, תואם לגיל, שהיה בוודאי מתרחש גם ללא שינוי המגורים.
סביר להניח, שבמקרה שלכם, מתווספת להתפתחות הנורמטיבית, העובדה שעברתם מדינה. בוודאי שבנכם מתוח ולחוץ, ומרגיש גם את המתח בו אתם שרויים כחלק מההסתגלות הטבעית. לכן הוא אינו מסוגל. פעמים רבות כאשר ילדים נמצאים במתח, לא מרגישים טוב מסיבות שונות או חולים, הם מעדיפים את קרבת האם על-פני דמויות אחרות, וזהו דבר טבעי.
תוכלו לעזור לבנכם, גם בלנסות לספק עבורו בזמן הקרוב נוכחות רבה ככל שניתן של שניכם, ושלך האם בפרט. חשוב שתתייחסו לבקשותיו/דרישותיו באופן ענייני ולא אישי, ולא תיעלבו ממנו. ככל שהוא יחוש נוח יותר במקום החדש, כך יהיה לו קל יותר להיפרד ממך אמו, ולחזק את הקשרים שלו עם דמויות אחרות. במידה ואת ובעלך מחליטים שבסיטואציה מסוימת, בעלך יהיה עם הילד, חשוב לעמוד על כך, ולהעביר את המסר שעל אף כל השינויים והצרכים ההתפתחותיים, ההורים הם אלו שקובעים כיצד יתנהל הבית.
בהצלחה, והסתגלות קלה לכולכם,
שירי

:-)