מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- בן 5 ו-9 חודשיםרונית20/08/2009
בני בן 5 ו-9 ח', הוא ילד מאוד עוצמתי, הוא יכול להשתנות בין רגע מהקצה לקצה. אתן דוגמא אחת מיני רבים: היינו בבריכה במים, שיחקנו, צחקנו ומאוד נהננו בני ביקש לעבור לבריכה של הגדולים, אמרתי לו שנצא לנוח כמה דקות ואח"כ אקח אותו לבריכה שרצה. הוא ישר התחיל לצעוק ולהתחצף: "עכשיו, עכשיו, אני רוצה עכשיו לבריכה, הוא התיז עליי מים בפנים ואמר זה מה שמגיע לך, חוצפנית וכו'". הייתי מאוד נבוכה, אנשים שראו את זה הרימו גבה לנוכח התנהגותו אליי. ניסיתי לדבר איתו, אך הוא לא נתן לי להוציא מילה מהפה ורק צרח, בסוף יצאתי מהמים, הוא יצא אחריי בוכה ואמרתי לו שבחצי השעה הקרובה הוא לא נכנס לאף בריכה. לאט לאט הוא ניסה להתקרב אליי, ביקש סליחה וחזר להיות בסדר (אני כמובן הרשתי לו להיכנס לבריכה רק אחרי שעברה חצי שעה). קשה לי להבין איך זה קורה לו, בבית אנחנו לא מתנהגים ככה, יש לו משפחה גרעינית ומורחבת מאוד תומכת ועלו בי לא פעם מחשבות שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי. התייעצתי עם הרופא שלו ולדעתו הוא לא צריך ללכת לפסיכולוג. מדוע זה קורה לו? זו רק דוגמא אחת מיני רבים ואני ממש חוששת לעיתים מתגובותיו כשאנו עם עוד אנשים.מה עליי לעשות?
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר סף תסכול נמוך
ליאת גרוס21/08/2009שלום רונית
את מביאה דוגמא של סף תסכול נמוך וקושי בדחיית סיפוקים. נראה לי שתגובתך הייתה נכונה מאד. התנהגות זו יכולה להיות תוצאה של גורמים שונים (פינוק יתר, טמפרמנט מולד קשה, בעיית קשב, מצוקה ועוד). קשה להסיק מדברייך מה הגורם.
במידה והתנהגות זו חוזרת לעיתים קרובות יש לשאול האם הדבר קורה גם בבית הספר? עם חברים ? עם שני ההורים באותה מידה ? האם זה תמיד היה ככה? וכו... תשובות לשאלות אלו יכולות לכוון להבנה מעמיקה יותר ודרכה לפתרון.
חשוב להמשיך ולהציב גבלות ברורים, ובמקביל גם לנסות להבין מה הגורם ולשוחח איתו על תחושתיו. אם אכן התנהגות זו מקשה עליכם ועליו אין פסול בפנייה לפסיכולוג/ית אך חשוב שהיעוץ/טיפול יכלול ואולי יתבסס על הדרכת הורים לצורך הבנת הבעייה וניתוח התגובות היעילות והבעייתיות.
המשיכי כפי שהגבת, ותחזיקי מעמד* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם עצבניים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
