מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- בן שנתיים ועשרה חודשיםאמא אחת01/09/2009
שלום, אני אם לבן שנתיים ועשרה חודשים ולתינוק בן 10 חודשים.
פונה בשאלה לגבי התנהגות בני בן השנתיים ועשרה חודשים.
בני ילד בריא, מאוד אינטיליגנטי, תקשורתי, מאוד דעתן, בעל תפיסה מהירה,
חברותי בדרך כלל . מזה למעלה משנה, שבני כשמגיע למקום בו יש קהל רב (וזה יכול להיות מפגש הורים וילדים בגן לצורך פעילות חברתית או יצירה, או למשל כשיש מסיבת סיום בגן) בני יכול להיצמד אלי או אל אביו לזמן ארוך בלי להשתתף בפעילות, תוך שהוא יכול לטמון ראשו בין רגלינו, עם חיוך מבוייש על פניו. כאילו הקהל הרב גורם לו מבוכה או ביישנות.
הילד הינו כאמור מאוד אינטיליגנטי, מאוד חברותי ומאוד מוחצן ברגשותיו.
הרי הוא מכיר את הילדים בגן, אז מדוע טומן ראשו בחיקינו כשיש פעילות חברתית או מפגש הורים וילדים בגן?? (לעיתים
האם זו אכן ביישנות? האם זה נורמלי ואופייני לגילו?
האם זו תכונת אופי (כי כאמור לא כל כך מתיישב עם יתר תכונותיו)?
מתי מצופה שיתנהג אחרת, ללא ביישנות בנסיבות כאלה?
האם ניתן לעשות משהו על מנת למנוע התנהגות זו?* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר התנהגות הילד באירוע רב משתתפים
ד''ר שירי שדה שרביט06/09/2009לאמא שלום,
בסיטואציה רבת משתתפים, ההמולה והגירויים הם רבים מכדי להכיל, עבור ילדים רבים. יש גם מבוגרים שלא אוהבים ללכת לעצרות, לנסוע בחגים כשפקוק, לבלות בקיץ במקומות עם הפעלות לכל המשפחה עקב הרעש, וכדומה.
ייתכן שבנך זקוק לזמן הסתגלות מסוים כשיש קהל רב, וייתכן גם שהרעש ועודף הגירויים הם פשוט יותר מדי עבורו. היות והוא מוצא את עצמו בפעילויות שהן יותר אינטימיות - מבטא את עצמו, דעתן, חברותי וכדומה כפי שתיארת בהערכה, איני רואה סיבה לדאגה. הדבר אולי לעתים אינו נוח או אף מביך, אך הוא יכול להתפתח נהדר גם ללא השתתפות בפעילויות כאלו.
יחד עם כל האמור לעיל, ניתן ורצוי לעזור לו להפשיר ולתפקד במצבים הללו - ראשית יש לכבד את הצורך שלו להצטנף בפינה ולהתכרבל עליכם. רצוי לאפשר לו זאת ככל שיזדקק, ובהדרגה לעודד אותו להסב את מבטו לאירוע, כשהוא עדיין יושב עליכם, ובהדרגה להתקרב איתו לזירת ההתרחשויות. זו גם הזדמנות עבורכם ההורים לעשות עם עצמכם עבודה לקבל את תכונותיו של הילד והתנהגויותיו, גם כשאינן צפויות או נוחות לכם. ייתכן שהנטייה להימנע מסיטואציות הומות אדם היא תקופתית ותחלוף, וייתכן שהיא מרמזת על סגנון אישיותי. בכל מקרה, הילד זקוק לכם כשהוא במתח ויש לאפשר לו להיעזר בנוכחותכם ע"מ להירגע.
בהצלחה!
שירי* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם פרפקציוניסטים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
