מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- חרדת נטישהנעמי02/09/2009
שלום, ביתי בת 23 חודשים. עד גיל 14 חודשים היתה איתי בבית. מגיל 14 חודשים הכנסתי אותה למעון, ההשתלבות היתה קשה מאוד לקח חודשיים עד שנשארה 4 שעות לבד. ובכלל כל בוקר היא בכתה שהלכתי. חשוב לי לציין שכבר בגיל 3 חודשים היא היתה בוכה שראתה אנשים שלא הכירה (פרט אלי, בעלי והורי היא בכתה עם כולם). בחופש הגדול היתה במעון עד ה- 20.8 היא נשארה באותו גן אך הוא רק שינה מיקום. כבר 3 ימים שהיא צורחת במעון, ממש כמו לפני שנה, ולאחר מכן היא לא עוזבת אותי לרגע היא לא מוכנה אפילו ללכת לדקה לידיים של בעלי. זה ממש מעיק! היא דבוקה אלי בצורה מוגזמת. מה לעשות? (באופן כללי היא מאוד קשורה אלי ומאוד לא חברותית, אך זה ממש קיצוני עכשיו). תודה, נעמי
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר חרדת נטישה
זהורית אסולין שמחון03/09/2009כנראה שביתך רגישה לשינויים, וכמו כולנו כל סיטואציה זרה או חדשה מערערת אותנו במקצת. לכן היי סבלנית , ככל הנראה הפעם זה יהיה קצר יותר. בידקי עם הגננת האם היא מצליחה להרגע ולתפקד בגן אחרי הפרידה. אם כן זה סימן בהחלט מרגיע. השתדלי שהפרידות בגן יהיו קצרות ולא מתמשכות. השארות ממושכת שלך איתה בגן משדרת לה שבאמת מסוכן להשאר פה בלי אמא. שוחחי עם אנשי הצוות ושדרי לביתך את האמון שאת נותנת בהם וכך שאת סומכת עליהם שיטפלו בה טוב. ואחר הצהריים נדרשת באמת המון סבלנות להכיל את הצמדותה .
אם התנהגויות אלו נמשכות מעבר לחודש הייתי מציעה לפנות להתייעצות* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אורח חייכם בריא?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
