מעבר מגן פרטי לגן עירייה (גיל 2.9 ש

שלום אביבית

נכון שהמעבר הוא קיצוני, ואולי היה נכון יותר לעשות את המעבר הדרגתי יותר. עם זאת, נשמע לי שבנך מתמודד בארופן נורמלי ביותר. זה טבעי שיש שבועיים ראשונים קשים. הכי טבעי בעולם. רק אח"כ את יכולה להתחיל לדאוג קצת...
העובדה שבסוף היום הוא מבסוט, ואף מתגאה על יכולתו להתגבר היא סימן מצויין. אל תדאגי.
לא נורא שהוא קצת עצוב לפעמים. ככה יתחזק וירכוש כלים להתמודד עם מצבים מעט קשים.
תיזהרי לא להקרין רחמים או עצב. שדרי לו שאת סומכת עליו. לא למשוך את הפרידה בבוקר יותר מ5 דקות.

לגבי שנה הבאה - דיה צרה לשעתה. ההתנסות השנה רק תחזק אותו לקראת המעבר הבא.

שנה טובה לכולנו


ליאת

שלום,
בהמשך לסיפור על בני - איתי המקסים ,

איתי כבר 3 ימים נצמד למגירה האישית שלו בגן (המגירה ריקה כרגע, כתוב עליה את שמו ומדבקה של קטר שהוא בחר ביום הראשון בגן).

הוא עומד ומחזיק ביד אחת את המגירה ולא זז ממנה במשך 3 שעות כל יום.

אם הגננת מזמינה אותו לשחק בגן הוא אומר לה "אבל אני לא בוכה". רק כאשר הגננת מוציאה את הילדים לחצר הוא יוצא לשחק.

היום הוא יצא לשחק לכ10 דקות והתחיל לבכות שוב.

אני מזכירה שכל בוקר כשאנו יוצאים מהבית בדרך לגן הוא מתחיל לבכות ואני עוזבת אותו בבכי בידיים של הגננת.

כל לילה לפני השינה הוא מתחיל לבכות ממש ואומר לי "בשום אופן אני לא רוצה ללכת לגן".

מיד כשאני חוזרת הביתה מהעבודה (הוא כבר בבית עם סבתא שלו) הוא אומר לי - אמא אני לא רוצה לגן, או אל תקחי אותי לגן.

הייתי רוצה לדעת כיצד לעזור לו להתמודד טוב יותר, מה עלי לעשות? מה עלי להגיד לו?

בבקשה עזרה , אני חסרת אונים. אני ממש מתוסכלת .

שוחד תמיד עובד גם אם זה לא הפתרון הטוב ביותר בהמשך תבטיחי הפתעה פעם בשבוע וכו'.

אביבית שלום,
ראיתי את השאלות ששלחת לפורום ואת התזכורות שלך לגביהן. אני מבינה שגם לאיתי וגם לך לא קל בתקופה הנוכחית, תקופה של שינויים והסתגלויות עבור שניכם.
חשוב מאוד שתזכרי כל העת שבסה"כ את עושה מעשה טוב וחיובי כלפי איתי, ובטח חשבת היטב על האפשרויות הקיימות בטרם הבחירה בגן הנוכחי. גם אם הוא חווה את המעבר כמשהו דרמטי, לך יש את הפרספקטיבה שלך כמבוגרת, ואת יכולה לעזור לו בהסתגלות. אני בטוחה שגם את יכולה להיזכר בהתחלות שהיו לך לא קלות, ואני בטוחה שיש לך חוויות שהיו חיובות בסופו של דבר, על אף הקושי בתחילה.
לגבי המגירה אליה הוא נצמד, ייתכן שהיא מהווה עבורו אובייקט מוכר בגן, כי הוא בחר את המדבקה והיא נושאת את שמו ושייכת לו. אפשר - בהתייעצות עם הגננת - להניח במגירה מספר פריטים שאהובים עליו וישמחו אותו במהלך היום - ציור שצייר בגן או בבית, בובה קטנה שהוא אוהב, מכונית צעצוע, או אף אלבום תמונות קטן (אלבום כיסים) עם תמונות של המשפחה, חית המחמד אם יש וכדומה.
ובמקביל, לשדר לו שאת בטוחה ביכולתו להסתגל לגן החדש.
כפי שציינה ליאת, ההתנהגות שאת מתארת היא בטווח הנורמה.
בהצלחה,
שירי

תודה רבה ! אני בהחלט אשתמש בעצתך,

רציתי לדעת כמה זמן ההתנהגות הזו תיהיה נורמאלית, מתי להתחיל "לדאוג" או יותר נכון לפעול/להתייעץ, מתי למעשה ההתנהגות וההסתגלות כבר תהפך ל"לא נורמאלית", מכיוון ש עכשיו איתי יחזור לגן אחרי הפסקה מאוד ארוכה של חופשת סוכות, בה -הוא היה איתי בבית.

מה גם שאני בסוף שבוע 40 וצפוייה ללדת את ביתי (איתי הוא בכור) כל יום...

תודה שוב,

אביבית :)

אביבית שלום,
אין כלל ברור לגבי ההסתגלות - יש ילדים שבוכים כל השנה כשהם נפרדים, יש כאלו ש"זורמים" כבר לפני סוכות, ויש סברה לפיה עד חנוכה ההסתגלות עדיין נמשכת. הכל תלוי בילד, בהתנהלותו בבית, במידה בה הוא יכול להסתגל לגן כשההורים אינם, אלו קשרים הוא יוצר עם המבוגרים והילדים בגן וכדומה. כמובן שאצלכם מצטרפת לכך הלידה הצפויה. סביר להניח שהתגובות וההתנהגות שלו הן קשורות גם לכך.
חשוב שתשתפי את הצוות בגן בהרגשתך ובחששותייך, ותנסי להקל עליו את ההסתגלות לשינויים ככל שניתן. בהורות אנו נתקלים רבות במצבי ביניים "אפורים", בהם נטל קבלת ההחלטות המושכלת הוא שלנו. בכל מקרה, נראה לי אישית שמעבר גן עכשיו, כבר לאחר שהיתה הסתגלות מסוימת ועם הולדת אחותו, הוא שינוי מוגזם, וכדאי לחכות עוד זמן ולראות איך הוא.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי