פרידות בגן

שלום!

בני בן שנה ושמונה חודשים. עד עכשיו היה איתי בבית. מאוד קשור אליי, למרות זאת בקלות נפרד ממני כשנשאר אצל סבא וסבתא.
הוא ילד עדין ורגיש. לא מתחבר מהר לאנשים חדשים, צריך את הזמן שלו .
יש לו אוצר מילים די רחב (אבל עדיין לא בעברית) , מזהה ואומר צבעים. עושה מגוון רחב של פעילויות איתי בבית. אוהב ומקבל הרבה תשומת לב.
עדיין לא כל כך משחק עם ילדים אחרים בני גילו.
השנה החלטנו להכניס אותו לגן לקבוצה שיש בה 25 ילדים.
ההתחלה מאוד קשה גם לו וגם לי.
ביקרנו בגן לפני תחילת השנה להיכרות ראשונית. לא נראה שזה עזר הרבה.
ביום הראשון נשארתי איתו כשעתיים, כמו כל ההורים.
לא שיחק עם הילדים, אבל לא פחד להתרחק ממני ובאיזה שהוא שלב רצה כבר לעזוב.
ביום השני, למרות שכל ההורים כבר השאירו את ילדיהם לבד, אני שוב פעם נשארתי איתו לשעתיים, כי לי זה נראה מהר מדיי, ביום השלישי השארתי אותו לבד לשעתיים, לא בכה כשעזבתי, כי הגננת הצליחה לעניין אותו במשחק, אבל בהמשך בכה הרבה לדברי הגננת, לא אכל, לא שיחק. כשבאתי לקחת אותו לא בכה, פשוט עמד והסתכל. יום למחרת הוא התחיל לבכות עוד לפני שנכנסנו לכיתה, כשנכנסנו ביקש בבכי לא להשאיר אותו ולא רצה לרדת מהידיים. באותו יום לא השארתי אותו, פשוט לא יכולתי להשאיר אותו במצב כזה. אני מרגישה שאני פוגעת באימון שלו , אני יודעת שלוקח לו זמן להתרגל לאנשים חדשים גם כשאני נמצאת לידו ולהשאיר אותו לבד זה לא נראה לי לדבר הנכון לעשות.
אני חייבת עצה מקצועית והכוונה לגבי הפרידות. האם זה נכון להשאיר אותו בגן כשהוא בוכה או לשהות איתו עד שהוא נרגע? אולי לתת לו אפשרות להיות איתי ביחד בגן עד שיתרגל קצת לצוות וגם לשפה החדשה (שזה ללא ספק מהווה קושי נוסף)? האם זה חייב להיות כל כך בכוח או שיש דרך אחרת?
סליחה על האורך, אני פשוט הולכת לאיבוד מרוב השאלות.

תודה,
אלה