ילד בן 5 - התקפי זעם ועוינות

שלום. יש לי שני ילדים, בת בת 7 ובן, שיהיה בן 5 בנובמבר, שהתחיל עכשיו גן חדש. היחסים בין ילדיי קרובים מאד ובסך הכל האווירה בבית טובה ואוהבת. אני בהריון שלישי ומצפה לבת. בני, שגילה לפני חודשיים שאני בהריון לא קיבל זאת בשמחה. התנהגותו, שעוד לפני כן הייתה ממילא שובבית ולעיתים אגרסיבית הפכה לאחרונה קשה עד מאד - עקשנות, חוסר יכולת לקבל ביקורת, והקושי העיקרי - התקפי זעם ואלימות. עיקר הקושי מקבל ביטוי בצהרון, אליו מציין כי אינו רוצה ללכת, וכך גם התנהגותו בבית - כל מקרה של קונפליקט בינינו או בינו לבין הגננת גורם לו לפרץ אלימות, בעיטות ואנטי.. התקשורת עימו קשה לנו ולו - כשאנו מנסים לשוחח עימו על התנהגותו ולבטא את אי הנחת שלנו ממנה - שם ידיו על אוזניו, מסרב לדבר ומתחיל שוב בהתקף זעם של השלכת חפצים ובעיטות באויר. תדירות ההתנהגות גבוהה מאד, כמעט יומיומית. כמו כן לאחרונה החל לבטא ביטויים שמבטאים מעין חרדת נטישה, חושש שנשכח לקחת אותו מהגן, וזאת אף שהדבר לא קרה מעולם, ואף שאנו מפגינים כלפיו ככל הניתן אהבה וחום. בעלי סבור כי מדובר בהתנהגות שהרקע לה חוסר משמעת, שכן באופן כללי איננו הורים קשוחים, ואילו אני חוששת בני סובל ממצוקה רגשית כלשהי הקשורה לשינויים בחייו, המחריפה את אישיותו, אך אני מתקשה מאד להגיע אליו, מה שגורם לי ברגעי המשבר בהם הוא מתייחס בצורה עויינת להגיב גם כן בכעס ובסנקציות. אודה להתייחסותכם מהי הגישה הנכונה,או שמא שילוב בין שתיהן, האם מדובר בהתנהגות טבעית או שמא כדאי לפנות לסיוע מקצועי. תודה רבה