בעיית התנהגות אצל ילד בגיל 6

זה יהיה לא מקצועי מצידי ולא רציני לתת אבחון באופן שכזה. לכן עצתי היא כזו.
אם המחשבה של בית הספר היתה בית ספר טיפולי הרי שכנראה שבתחושתם מוקד הקושי הוא רגשי אישיותי. על כן אני מציעה להתחיל תהליך אצל פסיכולוג קליני שמתמחה בבעיות ר גשיות אצל ילדים שיערוך לילד אבחון פסיכולוגי מקיף. כך תוכלו במפגש הבא בבית הספר לומר שאתם אכן מכירים בקשייו הרגשיים של הילד ומנסים להבינם ולטפל בנושא. הביעו חששותיכם מפני מעבר של בית ספר אחר ושאלו אותם מה מערכת התמיכה שלו הוא זקוק כדי להמשיך בבית הספר הנוכחי. לגבי מבחן tova. מבחן זה אינו מדד אוביקטיבי והוא שנוי מאד במחלוקת בקהילה המקצועית. הוא כלי אחד במערכת של כלים אבחנתיים לאבחון קשב ורכוז ובהחלט לא הכלי העיקרי עליו מתבססת האבחנה. כיוון שאבחון של הפרעת קשב ורכוז הוא אבחון על פי סימפטומים הרי שלעיתים אותם סימפטומים יכולים לרמז על קושי רגשי ולא דווקא על בעיה של קשב ורכוז. כמו תנועתיות יתר, אי שקט וכולי.
נסו גם לבחון האם בבית אתם גם נתקלים בהתנהגויות מוזרות או מעוררות דאגה. לעיתים כהורים אנו נוטים להקטיו ארועים אלו כיוון שהם מעוררים בנו חרדות רבות. זוהי דרך קשה וסבוכה ואני מאחלת לכם המון בהצלחה וכוחות.

תודה רבה על המענה המהיר....
אשמח לקבל המלצה (במידה והינך מכירה) על פסיכולוג/ית ילדים באזור הצפון (מקום המגורים הוא קרוב לטבריה) עימו נוכל ליצור קשר בהקדם.
מאחר ומועד השיחה עם צוות הבי"ס קרוב מאוד חשוב לנו להגיע מוכנים ופתוחים ככל האפשר לאלטרנטיבות מיטיבות עבור הילד. שאלתי היא האם לדעתך יש מקום להתייעצות נקודתית עם איש מקצוע (פגישה או טלפונית - בתשלום כמובן) כהכנה/הדרכה לקראת הפגישה הנ"ל והאפשרויות העומדות בפנינו, (בלי קשר לדחיפות התחלת התהליך הטיפולי)?
שוב תודה,
גיא.

לגבי איש טיפול במקום אני פחות מכירה . אך יש אשה בשם שרונה קרן שיש לה אתר באינטרנט שנקרא בקשר לטיפול והיא מכירה אנשי מקצוע וטיפול ברחבי הארץ ותוכל להמליץ לך. לגבי ההכנה לפגישה עם בית הספרץ בעיני ההכנה הטובה ביותר היא לבדוק יחד איתם ובשיתוף מהם הקשיים של הילד. מתאורך נשמע שאתה חש שאתה הולך למערכה מול בית ספר , ההערכות הטובה ביותר היא שינוי תודעתי שבית הספר לא אויב שלך אלא אתה יכול לגייסו לתהליך של חשיבה ובניית תוכנית מיטיבה לילד.

הי,
קצת מדאיגה אותי היד הקלה על ההדק בכל הנוגע להצעות שהעלו צוות ביה"ס (השעיה מלימודים, בי"ס טיפולי וכד'') לאחר זמן כ"כ קצר (שלושה שבועות). לאור זאת, ייתכן וחשת בצד המגונן שלי מטבע הדברים ובהתאם לנסיבות במקרה זה (שאלת המוטיבציות של המסגרת החינוכית להתמודד עם מקרי קצה) . מכאן, לתחושתי אני די בודד 'במערכה' שמטרתה היחידה היא טובת הילד ויצירת תהליך מטיבי עבורו (טובת הילד במוקד השיחה).
מאידך, בהתייחס לבחירת המילים שכתבתי במייל הקודם..."חשוב לנו להגיע מוכנים ופתוחים ככל האפשר לאלטרנטיבות מיטיבות עבור הילד." - ברור לי שהצלחת התהליך טמונה ביכולתם ונכונותם של כל הגורמים לשמור על שותפות ויצירת מעטפת של מענים לצרכיו של הילד - למרות דאגותיי, מבחינתי זה אופי הדיאלוג . הייתי נמנע משיפוט באשר לקיומה של "תודעת קרב" גם במקרים של ספקות וחששות. אל חשש, פניי לשלום.
בכל מקרה, תודה שוב על עזרתך,
גיא