מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- הצקות אחיםשירי26/09/2009
שלום. יש לי שני ילדים, האחד בן חמש והשני כמעט שלוש. השניים רבים ומתווכחים כמעט בלי סוף. יותר נכון להגיד שלרוב הגדול מתגרה בו, מציק לו בשביל השעשוע והקטן צועק "די", צורח ובוכה. אני מאוד משתדלת לא להתערב כשאין אלימות (אין הרבה אלימות)אבל קשה לי מאוד לשמוע את הקטן צורח כל הזמן, בוכה ומתוסכל. אני מעודדת את הזמנים שהם כן משחקים יפה ביחד, שהגדול עוזר לקטן ומשתף אותו אולם אין די בכך. שני הילדים מקבלים המון אהבה ותשומת לב כך שלא נראה לךי שזו תחרות על תשומת לב או חוסר. התגובה שלי להצקות זה לצעוק על מי שצריך ולהפריד כוחות. אני מרגישה כמו שוטרת ופשוט מותשת. אשמח לשמוע טיפים להתמודדות. תודה רבה רבה.
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר שאלה
ליאת גרוס26/09/2009האם תדירות המריבות משתנה כשאת לא בסביבה . מה קורה בנוכחות האב? למה את חושבת שהגדול תמנהג כך ? מה החלק של הקטן ?
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתשובה
שירי27/09/2009הי. גם כשאיני בסביבה ההתנהגות נשארת (כשהם נשארים אצל סבתא/דודה) וגם כשהאב נמצא איתם (לבד או ביחד עימי) הדפוס הוא אותו דפוס. זה נראה כאילו הגדול מתנהג כך משעמום והנאה למראה אחיו המתפתל. בלי להכיר אותו הייתי חושבת שהוא רוצה תשומת לב אולם הוא מקבל הרבה תשומת לב חיובית, אהבה מילולית ופיזית, מתנות. לא יודעת.. הקטן כבר לא כזה קטן ולא גדול.. הוא מגיב על הצקות בצעקות, בכי וקריאות של "די, מספיק!!". גם הוא מתחיל לפעמים וגם הוא בוכה וצועק סתם. כשאני מבחינה בזה אני מעירה לקטן ומנסה להסביר לו את הסיטואציה אבל יותר קשה לו להפנים אז אני מניחה שאני מצפה מהגדול ליותר הבנה ושיתוף פעולה. אולי פה הבעיה, אולי אני מצפה ממנו להיות "הבוגר" וזה מכביד עליו? אשמח לשמוע את דעתך . תודה רבה לך...
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם יש לכם ביטחון עצמי?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
