אף אחד לא רוצה לשחק איתי , בת 4.5

ביתי טוענת שבגן אף אחד לא רוצה לשחק איתה, שלפעמים היא מוצאת עם מי לשחק אבל מהר מאוד אותו ילד לא רוצה לשחק איתה או שהולך לשחק עם מישהו אחר . ושחלק מהילדים אומרים לה שהם יאמרו לכולם לא לשחק איתה. היא חוזרת על כך ומפרטת ונותנת דוגמאות . (גם בגן הקודם היא טענה כך) לפעמים יש ימים שהיא באה עם מצב רוח ומספרת ששיחקה עם חבר או חברה.

אצל הגננות התמונה אחרת לגמרי(גן בגן הקודם) הם טוענות שהיא ילדה חברותית משתתפת בכל פעילות מלאת ביטחון וחכמה.

אני רואה עד כמה היא אוהבת חברה ולפעמים באים חברים מהגן(לא הרבה) אבל תמיד כשהיא נפגשת עם קבוצה של ילדים מהגן (לדוגמא בגן שעשועים או ביום הולדת ) . אני שמה לב שהם משחקים בקבוצה או בזוגות ותמיד אחרי זמן קצר היא מוצאת את עצמה משחקת לבד .

מפה הרושם שלי שזה נכון מה שהיא טוענת . למרות שהיא ילדה מלאת חיים ומשתוקקת לחברה (ורוב הזמן אני דואגת שתהיה לה : אחיינים , חברים , שכנים) אך אני לא מוצאת אותה מתחברת ממש לילד/ילדה מסוים אלה בודדה בקבוצה.

אתמול היא בכתה ולא הסכימה להיכנס לגן בטענה שהיא לבד ואין לה עם מי לשחק ואילו הגננת אמרה שזה רק תירוץ והסיבה שהיא לא רוצה להיכנס היא בגלל שלא נעים לה שהגננת כעסה עליה בגלל סיבה אחרת לגמרי.

נורא כואב לי לשמוע את הילדה מדברת ככה ולהרגיש שהיא לבד. מה אני יכולה עוד לעשות.
ניסיתי לכוון אותה מבחינה התנהגותית.