בעיית משמעת

דנה שלום,
את מתארת רמזים לקשיים בתחומים שונים - יחסי הורים וילדים, קבלת מרות, טיקים מוטוריים, חרדות וכדומה. כמו כן בנך התחיל כעת כיתה א', וכניסה לבי"ס היא מצב לחץ עבור ילדים.
לא ברורה לי ההבחנה שאת עושה בין אבחון לבין טיפול. טיפול טוב מתחיל באבחון טוב - פסיכולוג צריך להיפגש איתכם ועם הילד, לשוחח עם המורה ואולי לשלוח להתייעצות עם נוירולוג במקרה של חשד לטורט או הפרעת קשב וריכוז. לדעתי האישית, כל הערכה פחות מכך, אינה יעילה ואינה מקצועית!
רק לאחר שתבינו במה מדובר, והיכן מוקד/י הקושי, יהיה ניתן לטפל בכך - יש טיפולים מסוגים רבים, ואיש מקצוע מיומן יידע לסייע לכם להתאים את הטיפול הנכון לבעיות הילד ולקונסטלציה המשפחתית. אפשר להבין את החשש מ"תיוג" אפשרי, אולם לדעתי חוסר אבחון של בעיה הוא הרבה יותר קשה עבור הילד והסביבה. וכמובן, אם יתברר למשל שמדובר בנושא של סמכות הורית וגבולות ואתם ההורים תופנו להדרכת הורים, כולכם עשויים להרוויח מכך.
לכן, מומלץ לפנות להתייעצות והערכה אצל פסיכולוג, שיברר את טיב הבעיה.
בהצלחה!
שירי

ד"ר שירי תודה רבה על תגובתך.
מדברייך אני מבינה כי מומלץ לנו להתחיל אצל פסיכולוג ילדים.
לגבי ההפרדה שאני עושה בין טיפול לבין איבחון, הסיבה הראשונה היא כי אין בעיות כלל במסגרות , וכרגע אם אין בעיות למה שאעלה אותם על פני השטח ? מדוע שאשלח פסיכולוג לדבר עם המורה (כפי שכתבת לי) אם אין כל בעייה בבי"ס ? הבעייה העיקרית כרגע היא ההתמודדות שלנו עם ההתנהגות שלו בבית!!!!
ושנית וזה הכי הכי מפריע לי , אני מחשיבה את עצמי אדם נאור ואני יודעת שקיימים עוד רבים וטובים כמותי, אבל מה לעשות שאנו עדיין חיים בחברה סטיגמתית . לדוגמא קראתי בפורום טורט את המלצתה של רופאה בישראל שמומחית לטורט שאמרה בפירוש לא לציין את האיבחון בפני בי"ס מורים והורים ,אלא להשתמש בשמות אחרים (כמובן כשהאיבחון הוא קל והטיקים לא קיצוניים)
וזאת למה? כי לדבריה עדיין יש סטיגמה נוראית על הלקות הזו של ילדים שמקללים יורקים ומלאים בבעיות התנהגות ופסיכיאטריות , הם לא ממש מודעים שטורט מופיעה עם טווח גדול ועם סימפטומים בדרגות שונות , וכן גם המורים בישראל לא חסינים מהסטיגמה הזו...
אז אני כאמא שרוצה את הטוב ביותר עבור בני , בהחלט מתכוונת להשמע להצעתה ונסיונה של הרופאה האנושית הזו. אני לא אהרוס לילד שלי ואדביק עליו סטיגמה בעיקר שאין כרגע שום צורך ,
במקביל כמובן שארצה מה שיותר לעזור ולטפל בקשיים שלו. אני לגמרי מבינה את חשיבות האיבחון אבל לא מוכנה לקחת את הסיכוי שזה יהרוס יותר מאשר יועיל. מקווה מאוד שלא אאלץ להתעסק עם הסוגייה הזו ושלא יהיו כלל בעיות/קשיים בבי"ס.
שאלה אחת שלא קיבלתי עליה תשובה: האם יכול להיות שילד עם הפרעה כלשהי (טורט/קשב וריכוז) יכול להתנהג בבית באופן שונה מאוד מאשר במסגרת? אשמח לתשובתך , זה יכול להסביר לי כמה דברים ....
תודה.

היי,
העובדה שבנך מתנהג אחרת בסיטואציות שונות, היא דבר משמח. היות והיא מדגישה את הכוחות והיכולות שלו להתמודד עם קשייו. ייתכן גם שהוא "מחזיק" את עצמו כל היום, ובבית הוא נח. כמו כן, אפשר גם שהקשיים באים מהכיוון ההפוך - בבית היחסים יותר סוערים ומורכבים מבמסגרות החינוך, ולכן הדבר יותר מעצים את קשייו.
כפי שכתבתי, רצוי לפנות להתייעצות אצל פסיכולוג שמכיר את תחום הטוראט היטב.
בהצלחה!
שירי

הי ד"ר שירי,
האם תוכלי להמליץ לי על פסיכולוג כזה שמכיר את תחום הטוראט/קשב וריכוז (אע"פ שעוד אין איבחון ודאי...)?
אנחנו מאזור פתח תקווה.
תודה רבה.