הסתגלות לגן

שלום רב,



בני בן השנה ו- 11 חודשים נכנס לגן חדש לפני כשבועיים. הגן החדש מורכב מ- 24 ילדים (גן פרטי). עד לכניסתו גן היה איתי שנתיים בבית כאשר המפגש היחידי עם הילדים שהיה לו עד כה היה עם בני דודים או בגן המשחקים.

ביום הראשון היה בני שעה בגן איתי, ביום השני שעה וחצי לבדו מאחר ולא הפסיק לבכות וממש היה בפחד מילדים. ביום השלישי ובשאר הימים של השבועיים הראשונים הוא היה לבד ואף נשאר לישון מס' ימים. מדברי הצוות בגן, בימים הראשונים הוא לא הפסיק לבכות ולאט לאט חל שיפור כאשר הוא עדיין רוב היום משחק לבד ודי בוכה. בימים הראשונים כשחזר הביתה לא ניכר שבכה בגן אך בימים האחרונים, הוא חוזר ללא שמחת חיים לגמרי, הוא צמוד אליי (אימו) ברמה שלא היכרתי קודם פשוט שום דבר לא מעניין אותו רק שאני אהיה שם. כל מילה שניה שלו הוא אומר "הנה אמא הנה אמא" או "מה קרה" או "איפה אמא". אני יודעת שההסתגלות לגן לוקחת זמן וכולם אומרים שזה יעבור ואין לי בעיה לתת לו זמן אבל אני מפחדת שאני עושה כאן עוול ואולי ההתבטאות שלו היא לא מקובלת בקרב ילדים אחרים. כל ילד הוא אינדווידואלי. אך מה עליי לעשות? האם להשאירו בבית עד גיל 3? זה דווקא לא נראה לי כי אז בעצם הוא לא לומד להתמודד עם ילדים. אך האם להעבירו למסגרת קטנה יותר? האם התנהגותו נורמלית? האם להמשיך לזרוק אותו לים? אני ובעלי בימים האחרונים למרות גישתנו הליברלית שהכל יעבור מרגישים שעובר משהו על הילד ושאולי אנחנו לא נוהגים כאן בסדר. זהו ילד שכל היום היה שר ורוקד ומדבר וצוחק והיום הוא פשוט עצוב.



אשדמח לקבלת תשובה