שלום!

היי, אני בת 25 בפעם הראשונה בפורום. מאז גיל 18 אני גרה לבד, לא כי רציתי, כי ההורים שלי לא רצו שאשאר. מגיל 16 אין לי ממש בית. הרבה פעמים ההורים שלי ביקשו שאלך, עד שבגיל 20 שהשתחחרתי מהצבא, לקחתי הלוואה, שכרתי את הדירה הראשונה שלי, עבדתי, כיסיתי את ההלוואה והמשכתי לשלם את ההוצאות הרגילות. מגיל 18 אני גרה לבד, כי הייתי נשארת לישון בבסיס שלי, בלשכה, בלי שאף אחד ידע. לפעמים המפקד שלי היה בא בלילה מאוחר, או בבוקר מוקדם, הייתי שומעת אותו נכנס ומתחבאת. הייתי נורא מתביישת ולא רציתי שאף אחד יידע. הייתי מתקלחת בשירותים של הלשישכה. ובבוקר מכבסת את המדים שלי במכבסה בת"א. לפעמים , נתנו לי לחזור הבייתה, עד ששוב ביקשו שאעזוב. הייתה תקופה שגרתי לבד ואבא שלי ביקש שאחזור כי היה עצוב, אבל כבר ביום שחזרתי, אבא שלי הבין שזאת הייתה טעות לבקש ממני לחזור, כי אמא שלי כעסה. אז גרתי ברכב שקניתי לי, ושוב כיבסתי את הבגדים במכבסות, והתקלחתי במקלחות בחוף הים, ככה עבר לו קיץ שלם כמעט, בעבודה לא הרגישו שום דבר, עד שיכולתי לשכור עוד דירה. ומאז אני לבד. ההורים שלי פתאום כאילו חברים טובים שלי, אבל יש בי הרבה כעס. ואני לא רוצה לפגוע בהם, אני משתדלת להיות חברה שלה, אבל הפצע לא עובר וכשאני מוצאת את עצמי שוב לבד אני עצובה כל ערב כל יום כמעט. אחותי לאחרונה עברה לגור איתי, היא לפני צבא, ההורים שלי לא ביקשו ממנה ללכת, הא פשוט רוצה לגור איתי, כדי לא להיות בבסיס סגור (ההורים שלי עברו לגור בשטחי A) ראיתי הרבה פורומים, והרבה מוקדי תמיכה/עזרה לנשים מוכות, לגברים מכים, לגרושים, מה לא? אבל מי יכול לעזור לי? בעבודה שלי, חוץ מהבחורה שעובדת איתי, שיודעת שההורים שלי התאכזרו אליי קצת, והייתי תקופה אצל חברים כי לא היה לי כסף לשכ"ד אף אחד לא יודע. אני נורא מתביישת. האם יש איזושהי דרך לקבל עזרה? להתגבר על הבושה? אני לא שונאת את ההורים שלי, אבל לאחרונה אני יודעת שמה שאני מרגישה זה כעס, או אכזבה. אני מרגישה בעצם בלי הורים, למרות שאני מאחלת להם חיים ארוכים, אבל לא בחרתי לעזוב את הקן, אילצו אותי, וגם לא הייתי מוכנה לזה, למה אני כבר בת 25 ומרגישה כל כך הרבה עצב במקום בו הרבה חברות שלי באות ומקנאות בבית שלי,בדירה הקטנה והחמימה לדעתם שניראת לי מאד קרה, ריקה ואפורה כשאני לבד...האם יש פורומים או מישהו שיכול לעזור,לייעץ גם לי?