גבולות

שלום לכן, תודה מראש על התייחסות המומחיות הנכבדות.

אני אמא לפעוט בן 3 בדיוק, ולתינוק כבן שנה.
בני בן 3 הינו ילד מאוד מאוד אינטיליגנטי (כך גם עפ"י הגננת בגן), מאוד תקשורתי, ומאוד דעתן.
קיים הבדל גדול ביו התנהגותו בגן (שם נאמר לי כי הוא ילד "מקסים", ובין התנהגותו בבית, המאופיינת בדעתנות, לעיתים עיקשות לקבל מה שרוצה, ולעיתים די קרובות איננו ממושמע : למשל כשמבקשים ממנו משהו ואינו מעוניין אומר: "לא" ולא עושה. כמו כן, אם אנו מעוניינים לצאת או נמצאים בקניון למשל ורוצים לעזוב ולהמשיך ללכת, הוא מסוגל להשאר על המיתקן או ליד חנות שאוהב ולא לבוא עימנו. כשאנו מנופפים לו "בי בי" כאילו שבכוונתנו ללכת בלעדיו, זה לא מפריע לו, הוא אומר "בי בי" ונשאר שם גם כשרואה שהמשכנו ללכת. כמו כן, הבוקר היתה תקרית, כשסירב ללבוש בגדים וללכת לגן, ואנו נלחצנו בשל קוצר הזמן כי יש לו הסעה בשעה מסויימת, ואז מצאתי עצמי צועקת עליו מאוד וכמעט יצאתי מכליי. רק לאחר צעקות ובכי התלבש ויצא בלי מצב רוח , וכדי שיבין שהתנהגותו איננה לרוחי , גם אמרתי לו וגם לא נופפתי לו לשלום.

מה עושים עם עקשנות כזו ועם זה שאינו ממושמע לעיתים? (לעיתים הוא ילד מקסים ושובה לב ממש)

איך עלינו להתנהג בסיטואציות כגון זו המתוארת בקניון או בבוקר?
אנא עצתכם.