ציפורניים

שלום אפרת
ייתכן והתנהגותו של בנך מעידה על חרדה ומתח פנימי, שעשויים להיות קשורים למעבר לגן חדש. הייתי אומרת לו משהו על כך. למשל: "שמתי לב שמאז שנכנסת לגן החדש התחלת לאכול את העור ליד הציפורן. לפעמים ילדים עושים את זה כשהם מרגישים שמאוד לא טוב להם בלב". תראי כיצד הוא מגיב לכך. האם אפשר לנהל איתו שיחה על כך, אפילו דרך משחק או סיפור על ילד שאוכל את העור סביב הציפורן. אם יהיה אפשר לתמלל את החרדה ואת המתחולל בעולמו הפנימי, יהיה לו פחות צורך לבטא את המצוקה באופן פיסי.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך

לשרון שלום

ניסיתי לדובב את בני בסיפור על ילד יואב שהלך לגן והכיר חברים חדשים ומגננת חדשה אבל הוא כסס ציפורניים, ושאלתי אותו אם הוא יודע למה? בהתחלה הוא ענה כי יואב היה רעב, אח"כ הוא אצר שאמא אמרה שרק אם הוא יוכל את האוכל אז הוא יראה קלטת.... ששאלתי אותו אם כיף ליואב בגן ? הוא ענה: לא, כי הוא רוצה להיות עם אמא...

אציין כי בנוסף לכסיסת ציפורנים והעור מסביב לציפורן, אוראל גם מתאפק ובורח לו קצת פיפי בתחתונים... הכל החל במעבר לגן החדש... אני תמיד שואלת את הגננת והסייעת איך הוא בגן, והן אומרות כי הוא משחק יפה, משחק עם חברים, לפעמים הוא נזכר ושואל איפה אמא....

שמתי לב כי הוא גם טוען כי לפעמים הוא טוען לכאבי בטן ורוצה שסבא יטפל בו, ישמור עליו ... אדגיש כי נכון להיום אין לבני אוראל צהרון יהיה רק אחרי החגים וכל פעם סבא וסבתא לוקחים אותו מהגן... לפעמים אליהם הביתה ולפעמים אלי לעבודה, והוא תמיד מתלהב לבוא לי לעבודה...

מה דעתך?

אפרת

שלום אפרת
ראשית, אני חושבת שעשית משהו נפלא עם בנך, ובעצם הוא נתן לך את הסיבה לכסיסת הציפורניים או לפחות חלק ממנה. עכשיו כדאי לצייד את בנך בכלי התמודדות להסתגלות לגן החדש. גם זאת ניתן לעשות על ידי כתיבת סיפור או משחק. נראה שהוא מגיב לכך יפה ומשתף. אני חושבת שלכשיסתגל, התופעה תחלש או תיעלם.
בהצלחה.

לשרון היקרה !

תודהרבה על העזרה, לא עלה בדעתי כי באמצעות אנלוגיה ספרותית אפשר להוציא מהילדים רגשות, חוויות... אני תמיד שמחה ללמוד דבר חדש , מה עוד שהדבר כה יעיל...

שוב תודה

אפרת