איך מתמודדים עם??????? 2 שאלות

מדוע לא ניתנו תשובות לשאלותי????

שלי שלום,
קודם כל נושא הנשיכות הוא חמור, ואני מקווה שהוא מטופל על ידי הצוות במעון וננקטים צעדים על מנת למנוע אותם.לגבי האכילה ליד שולחן, לא הבנתי אם זה קורה רק במעון או גם בבית. את מציינת שזה קרה אחרי החזרה מחופש סוכות ולכן זה יכול להיות קשור גם למעברים הרבים שעברו על הילדה, משנה לשנה, אובדן המטפלת ויציאה לחופשות וחזרה מהן.
יכול להיות שצוות המעון מתוסכל מהצב ומעביר את השאלה אלייך ואת מרגישה מתגוננת ומטילה חזרה את האשמה על הנשיכות במעון?
נראה לי שכדאי לשבת ביחד עם הצוות, ואולי גם עם הפסיכולוגית שמייעצת להם ולחשוב ביחד, בלי האשמה, איך אפשר למשך תקופה לתת לילדה יותר תמיכה, היא כנראה מרגישה אבודה, הולכת לאיבוד בין הילדים ללא דמות שהייתה קשורה אליה, והיא זקוקה לזמן מוגבל לצורך הסתגלות למעברים שלה שבו תקבל התייחסות קצת יותר אישית עד שתסתגל.
לגבי ההסבר על המטפלת, לא ברור לי מה רמת ההבנה המילולית של הילדה, אבל אולי אפשר לדבר איתה על כך, כלומר לתת לה מילים להבין מה היא מרגישה, שהייתה המטפלת שקראו לה כך וכך, והיא הלכה, ועכשיו הילדה מאוד עצובה. אולי נצייר לה ביחד ציור (אפילו קשקוש קטן ממנה שאת תכתבי עליו את השם). אולי גם גם אפשר לארגן ביקור חד פעמי אצל האשה כדי להפרד ממנה ולתת לה את הציור.

קודם כל גם בבית היא מסרבת לשבת גם במיקלחת כל מיקלחת מלווה בבכי קורע לב היא יושבת על הכיסא שלה ופשוט בוכה בכי קורע לב בזמן המיקלחת ואף ביד אחת תופסת אותי חזק כאילו מפחדת שאברח ממנה ואשאיר אותה לבד ככלל אני אם חד הורית עזבתי את אבא שלה שבועיים לפני הלידה ככה שהיא לא מכירה אותו כי הוא החליט שהיא לא הבת שלו כך שלפעמים הנסיכה קוראת לי אבא ולפעמים אמאולא מוכנה ללכת לאף אחד שאני באיזור
לגבי הנשיכות המטפלות במעון לא מפילות עלי אני רק מעלה ספקולציות לגבי המצב החדש כי למשל בעגלה שלה היא יושבת בכייף בבימבה היא כן יושבת רק לאכול אינה מוכנה לשבת על כיסא ומכאן אני משערת שחלק מן הנשיכות קרו ליד השולחן
לגבי המטפלת אין זו המטפלת שלה השנה זו מטפלת משנה שעברה שהבת שלי נקשרה אליה ולא רק היא רוב ההורים סיפרו שלילדים שלהם היה ויש משבר מאז שהיא עזבה הילדה סה"כ שנה וחצי אז טווח ההבנה הוא גבולי בגיל הזה כן היא מדברת קצת מצרפת אומרת למשל ביבה אין (אביבה אין) היא מצביעה על הגן ואומרת אביבה אז אני מסבירה לה שאביבה איננה יצאה לחופש כי איך אפשר להסביר לפעוט שהמטפלת X עזבה?
תודה על ההתייחסות

שלום שלי,
יש עניינים רבים לגבי פרידות ועזיבות אצלכם בבית. עזיבה שלך את בן זוגך, עזיבה שלו את הילדה (אפילו אם זה קרה לפני שהיא נולדה והיא כביכול לא יודעת- במציאות הוא לא איתה), יש את חרדת הנטישה במקלחת, יש את הקשיים באכילה ליד השולחן שקרו לילדה אחרי הפרידה מהמעון לחופשת סוכות ויש את המטפלת שעזבה. אני גם מתרשמת שהקושי שלך להסביר את העדרות המטפלת לילדה הוא גם קושי ריגשי שלך - כי הילדה ברמה מסויימת כבר מבטאת את זה היא אומרת: אביבה אין, לכאורה אין מה להסביר לה מעבר לזה. את בעצם לא שואלת איך להסביר לה אלא את שואלת איך להסביר לה בלי שיכאב. קשה לך לדעתי לראות את הכאב שלה כשהיא אומרת אביבה אין.
אז קודם כל אם זה באמת מה שקשה, חלק ממה שאת צריכה לדעת ושצריך להתמודד איתו זה שאנחו לא יכולים לצערנו תמיד למנוע מהילדים שלנו את הכאב.
דבר שני שאת צריכה לדעת הוא שהילדה שלך נמצא בגיל שבו המשימה ההתפתחותית שלה היא להפנים קביעות אובייקט, כלומר להתחיל להבין שגם היא לא רואה מישהו, הוא עדיין קיים. כשהיא תפנים את זה יהיה לה יותר קל למשל לעצום עיניים כשחופפים לה את הראש ולדעת שאת שם גם אם היא לא רואה אותך. היא נמצאת בתהליך להבין את זה, וחלק מהתהליך הוא לשאול הרבה פעמים אביבה אין? אני הצעתי את הציור והביקור אצל אביבה (הבנתי שהיא עזבה לפני שנה וזה לא סותר לפי דעתי) כיוון שזה ממחיש לילדה שאפשר שמישהו לא נמצא לידי אבל הוא נמצא במקום אחר, הוא לא "אין" לגמרי אלא רק לא פה, וגם ממחיש לה שגם אם מישהו לא פה הוא נמצא אצלי בראש כשאני מצייר לו למשל או חושב עליו.
בנוסף הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול עבור עצמך כדי לעבד את הפרידות בחיים שלך (למשל מהאבא של הילדה), כי זה משפיע באופן לא מודע, ובלי שאת מרגישה על היכולת של בתך להתמודד עם חרדת הנטישה שלה.