בן שנתיים ושמונה- בעיות בגן

שלום לך,

כנראה שהתגובות שלך להתנהגות התוקפנית לא היו ממש נחרצות.
נראה כי עיקר הבעיה בסמכות ההורית ובהצבת גבולות.
מתפקידך לעזור לילד ללמוד ולפתי כישורים חברתיים.
זו הדרך בה תוכלי למנוע מצבים אלו.
את מוזמנת לקרוא מאמרים בנושא זה באתר זה או באתר שלי, וכך גם כתבות.
בהצלחה!

דווקא התגובות שלי היו נחרצות ביותר היום אני חושבת שאולי אפילו נחרצות מדי- אמרנו לו המון "לא" כיוון שגם כתינוק הוא היה אימפולסיבי מאוד וגם היוםד- ואני תמיד מונעת את ההתנהגות התוקפנית גם במחיר עימות פיזי איתו, כלומר אוחזת אותו חזק ומוציאה "הקרבן" מידיו- כך שזו תשובה מעט פשטנית להגיד לי לכי תקראי בספרים- הוא ילד סופר חכם כך שהוא מבין יפה מאד מה אסור ומה לא והוא תמיד נורא מצטער אחר כך (ואני לא מתכוונת לאמירת סליחה) ומדבר על מה שקרה אבל אני לא מצליחה למנוע את ההתנהגות הראשונית הזו שהיא לדעתי בלתי נשלטת אצלו

שלום מישמיש,
אכן התגובות בפורום אינטרנטי תמיד יהיו פשטניות במידה מסויימת, כי אין לנו מספיק פרטים על המקרה הספציפי, כמו למטפל שרואה את הילד מס' פעמים.
בכל אופן, אני מסכימה עם נעמה שתגובות ההורים צריכות להיות סמכותיות ונחרצות. אם זה כבר ככה אצלכם, וזו לא הבעיה, יכול להיות שמה שחסר לילד שלכם זה כלים נוספים מלבד אלימות לבטא את צרכיו ואת רגשותיו. יכול להיות שהאלימות הפכה להיות שפה במקום מילים. יכול היות שצריך לתווך לו את עצמו ואת העולםם עם מילים שחסרות לו. כלומר להציע את ההסבר, שבהתחלה יבוא אחרי האלימות ואחרי שעצרתם אותה פיזית, למשל: אתה רוצה גם את המשחק שיש ילילד הזה, זה קשה לחכות שהוא יגמור לשחק. וז להציע פיתרון אחר - בוא נשחק בינתיים במשהו אחר, ואחר כך נבקש ממנו. דבר נוסף שחשוב לעשות זה לשאול אותו - למה כעסת? מה רצית? לנסות להרגיל לעשות עצירה בין הגירוי לתגובה שבה הוא יחשוב וינסח את עצמו במילים, ואם הוא לא יכול אז לעזור לו, להציע לו מילים עד שהוא יתרגל "לחשוב את עצמו" במקום ל"הרביץ את עצמו".אולי כבר קשה לך לחכות? אולי אתה רעב? וכו'.
אני מקווה שהייתי ברורה,
בהצלחה,
סמדר.

מקווה שטרחת ופנית לכתבות אותן הצעתי לך לקרוא. במקום להעתיק את הדברים הפניתי אותך למאמרים הרלוונטים.
התשובה היא כללית בפורום, ולכן נתתי לך את האופציה לקרוא את הפירוט במאמר.

בהצלחה!