אוננות

שלום, ילדתי בת כמעט 5,היא מאוננת בערך מגיל שנתיים לסרוגין וזה בא בגלים אך קיים כמעט תמיד,
בזמן האחרון כאשר היא מאוננת בסלון בד"כ בשעה שהיא צופה בטלויזיה אנו מבקשים ממנה לעלות לחדרה ואומרים לה שזה בסדר לעשות נעים אך בפרטיות אם היא לא מפסיקה אנו מכבים את הטלויזיה ומסבירים לה שוב, היא בוחרת לרוב להפסיק ולהמשיך לצפות.
זה די מביך כי היא נתלית על הספה באופן מוזר עם מבט מזוגג...אם יש
אנשים אנו נגשים אליה ומבקשים ממנה בשקט לעלות לחדרה בד"כ היא מפסיקה ואם היא עושה זאת על פינת שולחן אנו מסבירים לה כי זה יכאיב לה.
היום הגננת ניגשה אליי ואמרה כי היא מאוננת המון, לעיתים יום שלם על פינות שולחן וכי בעצת פסיכולוגית של הגן היא פונה אליי בכדי שאעשה לילדה בדיקה פיזית כדי לראות אם יש בעיה ובמידה ולא הפסיכולוגית אומרה שהיא מאוננת המון לגילה ושאוננות נובעת מלחץ.
עד עכשיו התייחסנו לזה באופן שהיה נראה לנו נכון, כמובן שמייד צצים אצלי רגשות האשם שאולי הגבתי לא נכון לעניין או באסרטיביות מדי בבית. כמו כן נולדה לנו תינוקות לפני חמישה חודשים.
אנו לא יודעים כיצד לנהוג, נראה שהיא מאוננת בגן יותר מאשר במקומות אחרים(צהרון, בית, חברות) אולי בגלל שאנו לא מאפשרים זאת באופן חופשי בבית?
כיצד נכון לנהוג במצב זה? הגננת שלה מאוד דידקטית והיינו רוצים שהיא לא תאונן בגן, אנו תוהים אם זה בגלל שאנו לא נמצאים בגן אז היא מרגישה יותר בנוח כי אין מי שמעיר לה כמו שאנו עושים בבית? כיצד נדע אם יש בעיה ואם זה משהו אובססיבי או עוד גל שיעבור?