ביישנות

שלום!
ברצוני לשאול שאלה לגבי הבת שלי בת 4.
היא ילדה פעילה, חיננית ושמח אוהבת לשחק עם חבריה. אבל היא משום מה מתביישנת לענות כאשר שואלים אותה משהו בעיקר בנוכחות ההורים. גם לאנשים שהיא מכירה כמו הגננת בגן. אבל כאשר היא עם החברים שלה היא תענה לכל אחד וגם כשאנחנו עוזבים את הגן היא מתהנגת שונה. הגננת אומרת שהיא לא עונה יותר מידי ששואלים אותה אך כאשר היא צריכה משהו או עם מישהו מעליב אותה היא תמיד תבוא ותגיד.
ניסיתי לעודד אותה לענות לשאלות כמו מה שלומך ואיך קוראים לך ועוד ולפעמים היא עונה אך בשקט ומורידה את הראש כך שבקושי שומעים אותה. לפני זה גם זה לא היה כך שיש שיפור קטן. אין לה חרדות אחרות בנושאים אחרים.
לי אישית זה מאוד מריע ואני דואגת שזה יקשה עליה בעתיד בלימודים ועוד.
יש לציין שהיא מאוד אוהבת לשחק עם חבריה אבל ליצור קשר חדש קצת קשה לה למרות שהיא כן מכירה חברים חדשים כי היא נכנסה עכשיו לגן חדש אך לא הרבה 2 או 3 ומשחקת איתם. כמו כן אם אחד החברים שלה ישחק עם מישהו אז גם היא תיכנס בשמחה למשחק תדבר עם כולם ותשתתף.
כלומר לבד קצת קשה לה אבל עם מישהו מחבריה יוזם אז היא משתלבת יפה מאוד. היא גם הרבה פעמים מפעילה קבוצת ילדים אומרת במה ואיך לשחק אך לפעמים מאוד נגררת אחרי חבר עם הוא דומיננטי יותר.
נראה שהבעיה היא עם אנשים מבוגרים ובעיקר כשאנחנו בסביבה.
פניתי לפסיכולוגית והיא לא המליצה לי שום דבר פעיל לעשות פרט ללהגיד לה שזה לא מנומס לא לענות.
האם אפשר לעשות משהו פעיל יותר כדי לעודד אותה ענות. לי יש הרגשה שזה מין הרגל אצלה ואם להוציא אותה מזה להראות לה שזה לא כל כך נורא אז היא תתחיל לענות. האם יכול להיות שאני צודקת.