הצקות

שלום רב,
יצא לי ארוך - אז סליחה מראש.

בני בן 5.5, הוא נבון בצורה לא רגילה, מסוגל לשבת שעות ולשחק במשחקי דימיון/הרכבה,לקרוא בעצמו ספרים,להאזין למוסיקה,לשוחח ולפתח עינינים פילוסופיים, מתעניין בהכל, ספורטיבי, יצירתי, חברותי, תקשורתי.
יש לו אח בן כמעט 3, ואח בן שנה.
כל אחד מן האחים שלו עשה קפיצת התפתחות בתקופה האחרונה, בן ה3 מדבר שוטף, ומצחיק אותנו ומקסים אותנו, בן השנה התחיל ללכת ולהראות הרבה יותר נוכחות בבית - הוא גם קנאי ענקי, ואסור לי אפילו לשבת עם אחיו הגדולים בלי שהוא יבוא וידרוש ידיים/יחס/הנקה בבכי ורטינות.
שניהם בבית - לא במסגרת.
בן ה5 מקנא. הוא בגן חובה, חוזר ב2. קשה להקדיש לו זמן בודד, אנחנו משתדלים מאוד, אבל זה יוצא שעה בשבוע כל הורה. לפעמים יש כמה דקות כשהוא חוזר מהגן לפני שמישהו מאחיו מתעורר
והתוצאה - אוף! הצקה אינסופית, עד לפני חודש רק לבן ה3, ועכשיו גם לקטן. לא נותן להם לשחק, חוטף, לוקח, הורס, את הקטן מרים, מזיז, מפיל (בלי לסכן), שם עליו צעצועים, את הבינוני מועך (ערימת ילדים...), וממש משליט טירור מילולי (רוצה שאני אפרק אותך? רוצה שאני אהרוג אותך?).
הקטן צורח ובוכה, והבינוני מתנפל ומגן על עצמו בחירוף נפש - כבר הגיע לנשיכות. הוא כבר מתנפל ונושך גם אם הגדול עבר לידו במקרה.
בבוקר עד שהוא הולך לגן ומ2 חיינו ממש לא נעימים, הם מלווים בבכי תמידי של אחד מהאחים - עד שבסוף כולם נהיים עצבניים ובוכים כבר על כל דבר בלי סיבה.
רוצה גם להוסיף שהוא מאוד אוהב מגע - הוא כל הזמן נמרח עלי מנשק, מלטף, ואפילו כאילו אוכל (לי זה עושה צמרמורת), והוא עושה כך גם לחברים שלו, כל הזמן שוכב עליהם ומחבק אותם - וגם הם לא ממש מתלהבים, אולי בהתחלה כמשחק מגניב, אבל כמה אפשר?
מה ניסינו?
שיחות, נזיפות, התייחסות רק לצד המוצק והתעלמות מההצקה עצמה, הקדשת יותר זמן רק לו (בייביסיטר לאחרים), צמצום הזמן שהוא איתם לבד, מביאים חבר בשבילו (ואז הוא מציק לחבר...) הרבה פעמים זה כבר נגמר בהתפרצות שלי שהיא בטוח לא תורמת.
אגב - בחופש הגדול, בחודש הרצוף של כולנו ביחד, הכל היה בסדר. אבל אני לא יכולה להשאיר ילד בן 5 בלי מסגרת רק כדי שלא יקנא.

אשמח לעצה.