עקשנית בת 6

שלום לירון,
קודם כל, לפי הפרטים שאת מספרת- זה לא קורה בגן. כלומר יכול להיות שזה משהו שקשור לקשר איתך. את לא מספרת איך היא מתנהגת עם הגרוש, או עם בן זוגך.
יכול להיות, ואני אומרת את בזהירות כי אין לי הרבה פרטים וגם לא דוגמאות, אבל יכול היות שלך יש ציפייה, שאם את להרגשתך נותנת לה הכל ובן זוגך אוהב אותה והגרוש שלך בקשר איתה אין לה שום סביה להתלונן והיא חייבת להיות כלל הזמן ילדה טובה וללא תוקפנות. לפעמים, כשאנחנו לא מוכנים לקבל תקופנות טבעית מצד ילדים, ונעלבים נורא אם הם מתנהגים אחרת ממה שציפינו, ההתנגות התוקפנית מחמירה ועלולה להפוך לאלימות. יכול להיות שמה שקורה אצלכם זה כבר אחרי ההחמרה. יכול היות שכל פעם שהילדה הראתה מצוקה, את ניסית להסביר לה בכל מיני דרכים שאין לה סיבה להרגיש מצוקה - כי הנה היא מקבלת הכל, ואז היא הרגישה שלא קשובים למצוקה שלה והזעקות שלה לעזרה והתסכול רק מתגברים. גם יכול להיות שאת לא יודעת להיות אסרטיבית ועיקבית איתה. לא פירטת למה את לא מצליחה להיות אסרטיבית, ולכן קצת קשה לי להנחות אותך פה. אסרטיביות זה אומר לדבר באופן נחרץ וברור, לא לשתף פעולה עם "טרור" של הילד, לא לתגמל התנהגות לא נאותה ולא להישבר ולהענות לילד כשהוא מבקש משהו בצורה אלימה. מצד שני, צריך כן להקשיב למצוקה האמיתית אם יש כזו. כל הילדים מרגישים מצוקות כחלק מההתפתחות שלהם ולא משנה כמה אוהבים אותם ונותנים להם.