סמדר, נראה שכלום לא עוזר..

סמדר שלום, ב5.11.09 כתבתי בפורום את בעייתי. גמילתו הקשה והמעוותת של בני בן השנתיים וחצי מחיתולים. המצלת לי לשחרר אחיזה, להרגע, לתת לו להבין שזה מפריע רק לו. אז ככה, עברו עשרה ימים בהם השתמשו בשיטה מאוד מאוחדת, גם בבית וגם בגן. אנחנו שואלים אותו אם יש לו פיפי, , נגיד פעם בשעתיים, רוב הזמן הוא עונה "לא", ואנחנו עוזבים אותו. בד"כ הוא עושה אחרי זה בתחתונים, אנחנו מתנהגים כאילו כלום לא קרה. הבעיה היא שזה לא מפריע לו בכלל, לא שורף ולא כלום..אם לא נשים לב, הוא לא יגיד כלום. הוא בעצמו אומר לי "זה נעים לי". בבוקר, הוא לא מוכן להוריד את החיתול של הלילה ובוודאי שהוא לא מבקש ללכת לשירותים. הוא גם התחיל לפספס קקי , הוא מתחיל אותו בתחתונים וכש"תופסים" אותו הוא ממשיך אותו באסלה. אין שום פחד מהאסלה כשהוא מתיישב מרצונו או הולך לעשות פיפי מרצונו. סמדר, השאלה שלי היא כזו: אולי הוא בכלל לא מוכן להגמל? אני חייבת לציין שבני מאוד פיקח, יש לו שפה עשירה מאוד, ועכשיו הוא מאוד בשלב של " אני גדול, אני יכול לבד" על כל דבר.. מלחלוץ נעליים עד לטפס ולרדת ממושב הבטיחות. הוא רוצה לעשות הכל לבד ולהוכיח לנו שהוא יכול. הכל, רק לא פיפי וקקי. אז שוב אני שואלת, אולי הוא לא מוכן, והאם אני צריכה להחזיר לו את החיתולים, לכמה חודשים עד שהוא יהיה בשל לכך? אני מוכנה ויש בי הרבה כח להתמודד עם זה, כך שאני לא מחפשת לעצמי "חיים קלים" עם החיתול, ואם זה לא נכון לעשות אני מוכנה להמשיך להחליף תחתונים ומכנסיים כל היום בשבילו. העיקר שזה יעבור בשלום.