ביטחון עצמי

שלום, בני בן 3 וחודש. ילד אינטיליגנטי, נמרץ, חכם מאוד, בעל תפיסנ מהירה ויכולת ריכוז וקשב עצומות. מאוד מוחצן ומבטא רגשותיו לחיוב ולשלילה.
לבני אח בן שנה, שיחסו אליו אמביוולנטי( מחד-אוהב מאידך - דוחף ומאוד מקנא).

שמתי לב שבני בן השלוש, כשאנו מגיעים למקום חדש, עם אנשים שאינו מכיר כל כך, עושה מחוות של ביישנות: כגון: נצמד אלי לרגל, משפיל מבט, והכל כשחיוך מבוייש על פניו. כך עד שמתרצה ומשתתף בפעילות.
גם כשהלכנו לטיפת חלב, הוא יכול ברגעים הראשונים שלא לשתף פעולה עם האחות מתוך ביישנות ולוקח לו מעט זמן עד שמתרצה ומשתתף.
מציינת שרוב הזמן בני בבית לאחר שעות הגן ויוצאים מהבית בעיקר בסופי שבוע. חבריו מהגן גרים לא קרוב ונדרש להסיעו ולכן זה טרם נעשה.
1) האם מדובר בביישנות או בחוסר ביטחון עצמי? (האם יתכן חוסר ביטחון רק מחוץ לבית, לא כולל הגן?
2) אם מדובר בחוסר ביטחון - אנא יעצו לי בדחיפות מה לעשות. מדובר בילד מוצלח ביותר, יפה תואר, ולא ארצה שיגדל ללא ביטחון עצמי, חס וחלילה! אנא המלצותיכם כיצד לשהגדיל את בטחונו העצמי .

3) לא קשור לנ"ל - בני הנ"ל בן השלוש מצוי בהליך גמילה מטיטולים, ובעוד הדיווח בגן שכמעט ואינו מפספס, הרי בבית כמעט כל יום, גם עושה באסלה אך בבעיקר בתחתונים ולעיתים נדמה לי שהנסיגה נובעת מקינאה באחיו התינוק וברצונו לקבל תשומת לב מאיתנו (כי ממיד מבקש ל\שאקלח אותו לאחר שעושה בתחתונים). האם יכול לנבוע מקינאה ורצון בתשומת לב? מה לעשות כדי להפסיק את "הפספוסים" שיתכן והם מכוונים ולא פיספוסים אמיתיים?