פוביה מליצנים

שלום,
בתי בת ה-3 פוחדת מליצנים. כשיש ליצנים או דמויות מחופשות בקניונים היא מושכת אותנו ללכת הביתה.
הגננת שלה סיפרה לי שכאשר באים זרים לגן היא רצה אליה או למטפלת עד שהוא הולך או עד שהיא רוכשת בו אמון.
(חשוב ציין שהיא אינה ילדה ביישנית או מופנמת, היא פעלתנית, מצחיקה וכאשר היא מכירה אנשים שאנחנו מכירים או מדברים איתם היא לא דואגת.)
לפני מספר שבועות חגג ילד בגן מסיבת יום הולדת והזמין ליצן, היא נתקפה פאניקה ובכי, לא ירדה מהידיים שלי ולא הייתה מוכנה להיכנס הביתה, לכן ראינו את כל היומולדת מהמרפסת.
כל צעקה שלו או תנועה היא חיבקה אותי חזק והתחבאה בתוכי, על אף הניסיונות שלו לרכך אותה, לא הייתה מוכנה להתקרב אליו.
אתמול בלילה חלמה שהליצן בא אליה לחדר, היא קמה בבעתה ובבכי, לקח לי דקות ארוכות להרגיע אותה ולא הצלחתי להסביר לה את ההבדל בין המציאות לחלום, מבחינתה היא חוותה חוויה מוחשית.
מאז, היא לא מוכנה להיות לבד לרגע, היא לא ניכנסת לחדר לבד ובשום מקום אחר בבית.
וכל הזמן מציינת שהיא מפחדת שהליצן יבוא, עד כדי כך שכשהשכבנו אותה לישון התעוררה לפתע ורצה ריצת אמוק בצרחות, מבוהלת לגמרי כאילו ראתה אותו שוב!
מסתובבת אחרי כמו זנב מאז!
מה אני עושה?
ישנן 2 בעיות, האחת להבדיל את המציאות מהדימיון או מחלום והשנייה הפובייה מליצנים.
איך מתמודדים ומה עושים עם ילד מפוחד כל כך?
(ניסיתי לחפש אותה לליצנית ושתעביר לי יומולדת, היה כייף אבל לא עזר!)


תודה
אמא