קליטה בגן

בני בן שנה ו-7 חודשים, ילד ראשון, רגיש מאוד, קולט הכל, מבין, היה עד היום איתי בבית. נכנס החודש לראשונה לגן של 14 ילדים עם 3-4 מטפלות. תהליך הקליטה היה מאוד הדרגתי, נשארתי איתו בימים הראשונים כ-4 שעות והלכנו יחד הביתה. ראיתי מיום ליום איך הוא תופס ביטחון במקום, בסדר היום, במטפלות, ועוזב אותי לאט לאט.
לאחר מספר ימים התחלתי להעלם מבלי להפרד, כי עד אז גם כשהשארתי אותו עם הורי (ללא יותר ממספר שעות) לא נפרדתי וכך היה טוב עד היום, גם כשנעלמתי בגן הוא קצת חיפש אותי אבל לא נכנס להיסטריה, הצליח להתנחם, שיחק, אכל והיה נהדר. בשבוע השני לקליטה הוא חלה ונצמד אלי כל השבוע בבית ואז היה גם ראש השנה.
התחלנו השבוע קליטה מחדש (ביום ראשון הייתי איתו חצי יום וכרגיל הלכנו הביתה) וביום שני התחלנו פרידות כי לא הרגשתי טוב עם השיטה של ההיעלמות. השארתי צעצועים אליהם הוא קשור, דיסק שאותו הוא אוהב.
ביום הראשון שנפרדנו בכה 20 דקות והתנחם אצל הגננת, מהיום השני (כבר 3 ימים) זה בכי שלא נגמר (אולי רק למספר שניות עד דקה- שתיים) במשך למעלה משעה ואז אני נכנסת כי החלטתי בשיתוף עם הגננת שזה זמן מספיק כדי לתת לבכות ולנסות להרגע, ונראה לי שבכי של שעות הוא מיותר, הרי גם שעה בלעדי נראית לו כנצח.
הבכי כל הזמן מלווה בקריאות "אמא", וכמובן שהמטפלות בסדר גמור, מחזיקות על הידיים, מנחמות.
איך כדאי להמשיך מפה, האם לתת לו יותר זמן לבכות (נראה לי מוגזם) או להמשיך בבכי של בערך שעה עד שיצליח להרגע עם חלוף הימים?האם יש לך רעיון אחר? האם מדובר פה על קושי רציני להסתגל וכדאי שאחזירו הביתה לכמה חודשים?