התמודדות נפשית

שלום דידי,
שמתי לב למשפט שלך, שכרגע היא מבינה שמעכשיו מתמודדים בראש מורם. ובכן הבנה לחוד, ותהליך עיבוד אבל ואובדן לחוד. זה טבעי שאחרי שהיא הבינה את זה יהיה לה קשה, ואולי מצידכם יש ציפיה שהיא ועכשיו היא תתמודד ולא יהיו לכך השלכות. נראה לי שהיא צריכה יותר לגיטמציה מצידכם להרגיש גם דברים שליליים כלפי זה. מותר לה להיות עצובה, לבכות, לכעוס, להיות לא מרוכזת בלימודים למשך תקופה וכו'. אם תחושות קשות שהיא מבטאת נענות בתגובה - עכשיו הולכים בראש מורם זה אולי קצת חוסם אותה. תהיו מוכנים לתגובות זמניות של דיכאון. מותר לה, וזה חלק מהתהליך.

האם אני צריכה לוותר לה לא ללכת לבהס או לשלוח אותה בוכה.אגב אנחנו מעודדים אותה לשתף ואומרים שמותר לבכות ולהתאבל אך יש גבול.

שלום דידי,
נראה לי סביר שלמשך כמה ימים היא לא תלך לבית ספר, ותרצה רק להישאר במיטה ולרחם על עצמה, זה סביר לגמרי.
אחרי שבוע הייתי מתארגנת לחזרה ללימודים, הדרגתית, אם אפשר, לדבר עם המורה, לא את כל המטלות היא חייבת מיד.
בהתאם לחזרה לשיגרה הייתי בודקת אם יש מקום לפנות לטיפול, או שהמצב משתפר. אם המצב לא משתפר, אפילו באיטיות, הייתי פונה לטיפול, ואת זה לא היא קובעת אלא אתם.