מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- דחיפות - בן שנתייםמיכל26/11/2009
שלום,
בני בן שנתיים, מאוד מפותח מוטורית וקוגניטיבית. הדיבור ממוצע. מאז שנכנס למסגרת של גן לפני שנה לא מפסיק לדחוף ילדים. לאחרונה זה הפך אצלו ממש למשחק וכך הוא דוחף ילדים וממש צוחק וכאשר מעירים לו או כועסים אליו נראה כי אינו מבין כלל מה עשה. יש לציין כי בשאר התחומים הוא מבין הכל מצוין ואף יודע מה מותר ומה אסור ומבין כשמסבירים לו. הגננות טוענות שזה סוג של תקשורת בגלל שהוא עדיין לא מדבר בצורה שוטפת (אך נראה כי ממש עייפות מההתנהגות הזו), אך לי יש הרגשה שהוא נהנה מזה מעבר לתקשורת והוא נהנה מתשומת הלב השלילית אותה מקבל ( תשומת לב שלילית זו גם תשומת לב מבחינתו). יש לציין כי הוא ילד יחיד ואני מקדישה לו בבית את מלוא תשומת הלב (אינו מעסיק את עצמו ומשחקים רק יחד). כמו כן, שמתי לב שכשילדים בוכים או יושבים בלי לזוז הוא דוחף אותם ומכפכף כי זה מציק לו. איך ניתן להכחיד את ההתנהגות, האם להתעלם, לכעוס, לתת עונש מיידי? ניסיתי הכל ונראה כי לא עובד. הילד פשוט מקסים ומפותח מאוד קוגניטיבית (עושה פזלים של גיל 4 בלי בעיה).
יש לציין כי גם למרות שנושכים אותו בגן ומרביצים לו חזרה אינו מפסיק לדחוף ולכפכף (אינו נושך ומרביץ אלא רק דוחף ומכפכף).
הצילו
המון תודה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר דחיפות
סמדר ריינר26/11/2009שלום מיכל.
לא ציינת איך הוא בבית וואיך והאם הוא מראה את התוקפנות שלו. בעיקרון ההשערה של הגננת בגן היא בהחלט הגיונית. בנוסף יכול להיות שמסיבה כלשהי מצטברים אצלו דחפים של תוקפנות שהוא לא מסוגל להכיל, וזה יכול להיות קשור ליחס לתוקפנות בבית. איך והאם את מאפשרת תוקפנות מתונה בבית, מה עם אבא של הילד? האם גם הוא משחק איתו, האם כשאתם משחקים עם הילד יש מקום לתוקפנות ואפשר להפוך גם אותה למשחק?
אם כל מה שעשית לא עוזר, וזה נראה לי שכיסית את כל האפשרויות, אולי כדאי להרפות מהעשייה ולנסות להבין יותר לעומק.
תוקפנות אצל ילדים ואצל כולנו היא דבר חיובי, היא דחף החיים. הדברים מתחילים להסתבך כשאנחנו לא מצליחים לווסת אותה.
יכול להיות שהילד שלך רוצה לקבל הכרה לתוקפנות החיובית שלו וזה מה שלא מצליח לו. תנסו בבית לעשות מזה משחק - מלחמת כריות, משחק עם נחום תקום וכו', ובמקביל כדאי לנסות לחשוב מה היחס לשכם לתוקפנות שלכם ושל אחרים, האם אתם חיים איתה בשלום ומה מתוך זה אתם משדרים לילד.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהדחיפות
מיכל26/11/2009תודה על התגובה המפורטת. היחסים בבית נורמטיביים לגמרי. אין אלימות , לא צועקים ומקבלים תוקפנות מתונה בכל רגע. בתור מישהי שלמדה פסיכולוגיה אני מאוד מודעת להכל ולכל התנהגות (יכול להיות שפה הבעיה). בבית משחקים המון ומשתוללים (בעיקר עם אבא) ואין דחיפות וכפכופים כאשר נמצא בבית אלא רק עם ילדים (שלא מתייחסים אליו). יש לציין כי הדחיפות והכפכופים הינם מעין משחק, אותו הילדים בגילו לא מבינים. הילדים נעלבים ומתחילים לבכות מה שגורם לאחרים לראות את ההתנהגות כאלימה. הוא מכפכף אותם ומסתכל אלי בחיוך.
מה עושים
תודה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהדחיפות
סמדר ריינר26/11/2009שלום מיכל,
קודם כל לא הייתה לי כוונה לרמוז שהיחסים לא נורמטיביים ושיש אלימות בבית, אלא דווקא בכיוון ההפוך. עם זאת את מפרטת עכשיו נתונים נוספים, יש השתוללות עם אבא וכו'. אז יכול להיות שבנך לא יודע איך כן ליצור קשר עם ילדים בגילו. האם חוץ מהכפכופים יש עוד אופנים שהוא מתקשר עם הילדים האחרים? האם מצליח לשחק איתם? אם כן - כמה זמן, האם הוא יוזם או נגרר, האם נהנה או שזה מסתיים תמיד בתסכול? יכול להיות שהוא רוצה ליצור קשר אך לא יודע איך. יכול להיות שהוא מבין הרבה מילולית אך ההבנה הריגשית עוד לא שם באותה רמה, וצריך לעזור לו לעשות את החיבור, כמו למשל" "זה מכאיב, הילד בוכה, כואב לו עכשיו, אולי הוא עצוב, מה קרה לו?" ו"אולי נשחק עם הילד בכדור? הנה בוא נמסור לו, הופה, הוא תפס, איזה כיף".
תראי, כ הדברים האלה הם רק השערות, קשה לדעת במדיוםן הזה בצורה יותר מפורטת, אם את רואה ששום דבר לא עונה לך בצורה מדוייקת, וכל הדברים שמוצעים לך כבר ניסית (בהתמדה ועיקביות) ולא הצלחת, והבעיה נמשכת אולי כדאי לגשת איתו לכמה פגישות של תצפית אצל מטפל שיוכל להתרשם מהבעיה במקום.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם קמצנים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
