הבן שלו בן השלוש

בני בן שלוש וחצי,שנה ראשונה בגן כמו כל ילד רגיל התחיל את הימים הראשונים בבכי קורע לב עד שלאט נראה שהתחיל להתרגל למסגרת החדשה וזה רק נראה כך.הילד הוא ילד שקט קצת מופנם ומאוד חכם משוגע על פאזלים ומאוד קשור אליי ואני אליו ,הוא הקטן אחרי שתי בנות,הגדולה בת 12.5 והשניה בת 9.5 .הוא ינק ממני עד גיל שנתיים וחודשיים ומפה הקשר החזק והתלות בי ואני בו.לי היה מאוד קשה להשאיר אותו בגן כי מעולם לא עזבתי אותו אפילו לא אצל המשפחה למרות שכולם אוהבים אותו והוא אותם [אולי העובדה שאני לא עובדת יצרה קשר מאוד חזק בינינו].אני התחלתי להתרגל לשינוי כשהוא בגן אבל לו זה מאוד קשה .בשבועיים הראשונים הוא נכנס לאווירה השתלב עם הילדים שיחק איתם אכל את הארוחה ויצא לחצר ונראה שהוא מתרגל ,למרות שבבוקר מאוד קשה לי איתו ,הוא לא רוצה ללכת לגן,אני מלבישה אותו וממציאה כל מיני מקומות ללכת אליהם רק כדי שלא יבכה כי הולכים לגן פעם לבנק פעם לאבא לעבודה[בעלי עובד רחוק מהבית והוא בא פעם בשבוע].תמיד לפני הגן בכמה מטרים אני מרימה אותו ומכניסה לגן כי הוא לא רוצה הוא רוצה הביתה.בגן הגננת מורידה אותו בכוח הוא מחבק אותי חזק ולא עוזב ,היא מכניסה אותו לגן והוא בוכה כמה דקות וזהו.אבל עכשיו בשלוש השבועות האחרונים הוא נכנס לגן בקושי בוכה קצת אבל יושב בכיסא לא משתתף בכלום,לא אוכל לא משחק לא שר ולא יוצא לחצר הוא מחכה לי וכשאני באה דבר ראשון שהוא מבקש זה את האוכל שלו.הוא מאוד חכם וכשהוא בא הביתה הוא מספר את כל מה שהיה בגן ,מה למדו מה שרו מי היה ומי נעדר יש לו זיכרון מאוד טוב והוא שם לב לכל מה שמסביבו.הגננת מאוד מתפלאת כשאני מספרת לה על מה שהוא אוגר מהגן על מה שלמדו [כל שיר חדש שפעם ראשונה לומדים בגן או כל ידיעה הוא זוכר בעל פה ].הוא משתלט על המחשב לבד אוהב להרכיב פאזלים והגיע עד מאה חלקים אוהב משחקי זיכרון ופותר ממש בקלות.אני צריכה לציין שאת הגננת אני מכירה מזמן היא מהטובות והבת האמצעית שלי היתה אצלה שנתיים בגן ,והיא גם חברה של אחותי.אני יודעת שהיא שומרת על הילד כמו על הילדים שלה היא דואגת לו.אפילו בימים שהיא לא נמצאת והיא ממליצה לפנות להתיעצות עם הפסיכולוגית של הגן.אני מאוד מקווה לקבל דעה האם זה טבעי מה שהילד עובר או שצריך לפנות לטיפול.