בן 3 וחצי - "כועסת"?

שלום גוני,
לפעמים כדאי להיות אותטניים ואמיתיים. אם הילד שלך מרגיש שאת כועסת ואת אומרת לו המון פעמים שלא, הוא מתחיל לאבד אמון בבוחן המציאות שלו ובך. ואז, גם כשאת כבר אומרת את האמת הוא לא יודע למה להאמין.
כשכועסים אין טעם להכחיש את זה. זה לא אומר שחייבים תמיד לעשות כל מה שמתחשק, לצרוח על הילד, או להרביץ לו חלילה, אבל חשוב גם לא לשדר מסר שכעס ותוקפנות הם דבר נורא ואיום ופה בבית אנחנו לא מרגישים כך לעולם כיוון שזה לא נכון וגם משדר לילד שאסור לו להרגיש את הכעס שלו כשהוא כועס, וזו דרישה בלתי אפשרית..

תודה. חשוב לציין שכשאני לא כועסת אני אומרת שלא, וכשאני כן, אני אומרת שכן. על כן אני תמהה. מאיפה באה השאלה? האם הוא כועס?

שלום גוני,
את בעצמך מתארת ש- 5 פעמים הילד שאל אותך אם את כועסת וענית שלא ובפעם החמישית ענית שכן. אז את כועסת או לא כועסת? איך אפשר לדעת? (אני פשוט הבנתי ש-5 פעמים הוא שאל אותך על אותו דבר, אולי לא הבנתי נכון, אולי אלה היו 5 פעמים שונות במהלך היום? אך מהכתיבה שלך כך זה הובן אצלי.)
את ציינת בפנייה שלך שכשהוא מכעיס אתכם אתם לא צועקים אלא מסבירים ומכילים, לי זה נשמע שאתם לא בדיוק מראים את הכעס (לא שחייבים לצעוק דווקא) אלא מנסים איכשהוא לדלג עליו - והילד מבין שמשהו לא אותנטי קורה פה ומתבלבל, כי אין התאמה בין מה שנאמר לו למה שהוא מרגיש.

הכוונה היתה ל 5 פעמים שונות. יחד עם זאת אבדוק את עצמי - אולי אני באמת מבלבלת אותו וכשהוא מכעיס, אני יכולה אכן לכעוס בגלוי. תודה