מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- התמודדות חברתיתדנה11/12/2009
בתי בת 7, לומדת בכיתה א. ילדה נבונה, עם יכולות קוגנטיביות גבוהות, מצליחה מאוד בלימודים, אחראית ומנומסת. הגענו ליישובנו כשהיא נכנסה לגן חובה כשקבוצת הילדים היו יחד שנה קודם. היא הסתדרה בצורה סבירה במיוחד עבור "ילדה חדשה" בגן. יצרה קשרים חברתיים ויצרו איתה. לכיתתה עברו 18 ילדים מאותו הגן. עם זאת היא אינה מוצאת את מקומה מבחינה חברתית. הגיעו לכיתה זוגות או שלשות שמתחילת השנה ועד היום הן ביחד ולבתי קושי להשתלב. מסיפוריה אני מגלה כי לילדים קל מאוד לפגוע בה ולעיתים לדחות אותה מבחינה חברתית. אמירות כגון: אל תבואי אחרינו" "תשארי פה" וכו'. היא מציינת שלא טוב לה בכיתה. שאין לה חברים. עם זאת מתקשרים אליה אחה"צ והיא מתקשרת לחברות וכשבאות חברות אני רואה שנהנים בחברתה. אך בביה"ס היא לבד. למחנכת אין כלים להתמודד עם המצב. היא "שידכה" לה בנות מאוד שתלטניות שהקשר עמם הוריד לבתי את הבטחון עוד יותר. מה לעשות?מצב מבלבל.
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר התמודדות חברתית
סמדר ריינר11/12/2009שלום דנה,
נשמע שהיכולות החברתיות של בתך הן טובות, ובכל זאת יש משהו בדינמיקה החברתית בכיתה שקשה לה. אותי מעניין הפער בין התחושה שהיא לבד בכיתה לבין העובדה שהיא מזמינה ומוזמנת אחה"צ. נשאלת השאלה האם הפער הוא כל כך גדול? כלומר האם החוויה בכיתה היא באמת כל כך קיצונית ובודדה או שיש שם רגעים כאלה אבל חלק מהזמן זה אחרת. הרי אותן ילדות שנהנות לשחק איתה אחה"צ בודאי נהנות לשחק איתה גם בבית הספר, אלא שאולי לפעמים נוצרות דינמיקות בכיתה שיש עוד ילדים ונוצרת תחרות וחלק מההתמודדות היא להוציא מישהו החוצה? אולי זה גם לא קורה רק לה, אולי אומרים לה לפעמים ולפעמים היא הולכת עם הילדות ואומרים את זה למישהו אחר? הייתי מבררת יותר אם החוויה היא באמת כל כך גורפת. אם לא, יכול להיות שצריך לסייע לילדה להכניס את החוויה לפרופורציה.
אם אכן הקושי הוא מאוד גדול, אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר איזו התערבות אם בכלל ניתן לעשות בדינמיקה שנוצרה בכיתה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם היפוכונדרים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
